מאמר ראשון, צח-צט
צח. הכוזרי: חשבתי מכבר, וכן ראיתי בחלומי, ואף דבריך סייעו לי לזה, כי אין אפשרות לאדם להגיע אל רצון האלוהים, אם לא על ידי מעשים שציום האלוהים. ואם אין הדבר כן (וגם במעשים שאינם מצווים אפשר להגיע לרצון ה', מה ראה הבורא ליחד עם פלוני בחוקים ומצוות מסוימים), הלא רוב האנושות משתדלת בעשית רצון ה', וביניהם גם העובדים לאש ולשמש והמאמינים בשני אלוהות, וכן החוזה, הקוסם והדומה להם.
צט. החבר: נכונים דבריך. וכל מצוות תורתנו, כולן מפורשות בתורה שכתבה משה מפי ה', ומסרה לציבור גדול ההוא המרוכז במדבר. מקבלי התורה לא נזקקו לפירוש או מסורת ממי שהוא בדבר מצוות התורה, או פרשה מפרשיותיה (כי כולן מפורשות בתורה, ומקובלות להם ממשה). וכל מעשה הקרבנות לפרטיהם, והנעשה בדמם, ובנתחיהם, צורת עשיתם, ומקום הקרבתם, ומקום וצורת שחיטתם, עם העבודות השונות שנעשות בהם, את כולם הם קבלו בבירור ובאור מאת ה'.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
