מאמר רביעי, ג 6

המשך ג. החבר: ידיעת שם זה היתה ידועה רק אצלינו, ואין מי שהוא אחר היודע את אמיתתו מלבדינו. שם זה ידוע הוא, ועל כן אין להוסיף עליו את ה"א הידיעה, כפי שמתווספת ה"א הידיעה לשם 'אלהים', ויאמר עליו 'האלהים' (כמו 'האלהים הרועה אותי').

שם זה מכלל המעלות הטובות אשר יחד אותנו בהם, אמנם סודו של שם זה – הוא נסתר.

(מעלת שם זה נרמז גם באותיותיו), אותיותיו מהוות את יסוד הדיבור, בגלל היותן מאותיות אהו"י, הגורמות לאותיות להיות נכרות ומורגשות, כי אי אפשר לבטא שום אות בלי ניקוד, דוגמת קמץ, חולם, חיריק וצירי. הקמץ מושך אחריו א' או ה' נסתר, כמו 'ברא', 'היתה'. החולם והשורוק מושכים אחריהם וי"ו, כמו 'לו' 'אלו'. החיריק והצירי מושכים אחריהם את היו"ד. נמצא שאותיות אלו מעמידות את התנועות, אשר הן יסוד הדיבור. ומשום זה הן כרוח ונשמה לשאר האותיות שהן כגוף. כמו כן מעלת ה' (שאף הוא מחיה את כל הבריאה), השם י-ה מובנו כמו השם הנ"ל.