מאמר שלישי, נג6

המשך נג. החבר: אמנם מעשי המצוות, הדומים לברואי הטבע, אין אתה מבין את ערכם וחשיבותם עד שאינך רואה את תוצאות המעשים, ורק כשתראה את התוצאות תבוא לרומם את מנהיג הבריאה ותחליט שהוא בעל היכולת. למשל, אם לא היית שומע אף פעם על חיי נישואין, ולא תהיה בך תאוה זו טבועה בטבע ולא תדע את תוצאותיו, היית משתומם ומתפלא על הנהגה זו, והיית מחליט שאין זו אלא שטות ומעשה חסר טעם. מחשבות אלו יעסיקוך עד שתראה שנולד מהאשה בן אדם הדומה לך, ואז תתפלא ותבין שאתה סייעת ביצירתו, ויוצא האדם התכוון במעשה זה לישוב העולם.

וכן הדבר במצוות התורה, למשל, אתה שוחט את הכבש לקרבן, ומתלכלך בדמו, בהפשטתו, ברחיצת מעיו והדחתו, ניתוחו וזריקת דמו, עריכת עציו והבערתו. ולו לא היה הדבר במצוה אלהית – היית לועג ובז לעשיית פעולות אלו, והיית חושב שאדרבה, מעשים אלו מרחיקים מה', ולא מביאים את קרבתו. עד שלבסוף אתה רואה שלאחר השלמת הקרבן תרד עליו אש מהשמים, או שתצלח עליך רוח טהרה שלא היית רגיל בה, או רוח הקודש ורוח נבואית, ואז תדע כי כל אלו תוצאות המעשים שהקדמת, ואז תבין ותעריך את גודל הדבר שאליו הגעת והשגת. ואף אם ישיגך המוות, אל יהיה הדבר תמוה ומוזר בעיניך (לומר, אם מצאתי חן בעיני ה' והגעתי למדרגה נבואית זו, איך הוא מואס בי וממיתני), כי עליך לדעת שמותך אינו אלא כליון הגוף בלבד, אבל הנפש שהגיעה למעלה זו אין לה ירידה ממנו, ולא התרחקות מאותה מדרגה.