מאמר שני, ב6

המשך ב. החבר: וכמו וכן המושגים 'חיים' ו'מות' אינם חלים אלא על גופים טבעיים, אך העצם האלוהי מרומם ונעלה מהם, וכשנאמר 'חיים' אין כונתנו לחיים כחיינו, אלא כיון שאין לנו מושג מחיים אחרים, פרט לחיינו, מוכרחים אנו לתאר אותו בתואר 'חיים', אף כי האמת היא שאין אנו יודעים מה טיבם של חיים אלה. והכתוב ששבחו את הבורא בתארי חיים, כמו 'אל חי', אלהים חיים', תארוהו בנגוד לאלילים, שהם אלוהים מתים, אשר לא נעשה על ידם שום מעשה (בעוד שהבורא יתברך הוא סיבת כל המעשים).

ועל דרך זו נבאר את המלה 'אחד'. ה'אחד' לא בא לבאר באופן חיובי את מושג היחוד לפי הבנתנו, כי היחוד המובן לנו הוא האחד שיכיל חלקים רבים, כלומר, התחברותם של חלקים שהתגבשו לגוש אחד. וכמו 'יום אחד' ו'שנה אחת', שהוא חיבור חלקים קטנים של זמן, או אויר אחד, ומים אחדים, שהוא אחד המורכב מחלקים רבים וכן גיד בשר אחד, שהוא מורכב מחלקים קטנים של בשר ואילו העצם האלוהי הוא נעלה מהמושג חבור והפרדה. כוונתנו במלה 'אחד' היא באופן שלילי, לשלול ממנו את הרבוי.