מאמר שני, ב9

המשך ב. החבר: והנה הכתוב אומר 'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם', והאות ב' האמורה במילה 'באל' היא משמשת לשתי המלים, גם למלה 'אל' וגם למלה 'ה", וכאילו נכתב 'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ובשמי ה' לא נודעתי להם'. ויתכן שכונת התורה לומר בזה שלאבות לא גילה הבורא את שמו המפורש, כלומר את ההנהגה הנסית הגלויה, שהיא ממידותיו של השם המפורש, ולא עשה להם נסים כשם שעשה למשה, ונהלם בהנהגה טבעית נסתרת, ונתן להם נצחון על הכל, כמאמר הכתוב 'לא הניח אדם לעשקם, ויוכח עליהם מלכים'. אבל למשה ולישראל עשה ה' נסים ומופתים בלתי טבעיים, גלוים, כמו מכות מצרים, קריעת ים סוף, המן ועמוד הענן, ושאר הנסים, מופתים שלא היה כל ספק בבריאתם המחודשת, בכונה מיוחדת מהבורא יתברך.