מאמר שני, ה-ו

ה. הכוזרי: כל המידות שאנו מיחסים לבורא, ניתן לומר שאינן בו, ואנו רק מיחסים אותן לו על פי מה שאנו מושפעים מהנהגתו, ובדרך זו לא יתחייב שיהיה בו רבוי. אבל איך תסביר את מידת הרצון והחפץ שאתה מיחס אל הבורא? ולדעת הפילוסוף האומר (שהבורא הוא תכלית השלמות, ואינו חסר מאומה), אין בו מידה זו, היות והיא מורה על חסרון בשלמות.

ו. החבר: אם תעמוד בפנינו רק הבעיה איך להגיב על השקפת הפילוסוף השוללת את מציאותו של חפץ אלוהי, הרי קרובים אנו לפתרון כל הבעיות בדבר מידות ה'.

נאמר לפילוסוף, הנה כל צבא השמים מסתובבים תמיד, והגלגל העליון נושא את כולם, למרות שאינו דבר גשמי, ואינו תופס כלל מקום, ותנועתו ישרה באותו מסלול מבלי לנטות. וכדור הארץ עומד במרכז ללא תנועה, אינו נוטה מעמדו, ואינו מסתובב, ועל הארץ נמצאת בריאה מסודרת, בכמות איכות וצורה, ונשאל אם כן את הפילוסוף, מי עשה כל זה? מי מסובב את צבא השמים סביב הארץ? ומי סידר את הבריאה כולה על הארץ? ועל כרחך תודה, כי דבר מסודר ומורכב בצורה כה נפלאה היא בריאה מכוונת, ולא מקרית. ובורא בריאה זו, הלא הוא ה'. כי לא בראו הדברים את עצמם, ולא חלק מהם ברא את השאר. ומידת רצון זו של הבורא, שהבריאה כולה מעידה עליה, היא שפקדה על האויר להתנועע ולהרעיש, כדי להשמיע לאזנינו קול דברים בעשרת הדברות, והיא שגרמה לכתב להיחרת בלוחות הברית. אין זה חשוב איך תגדיר את זה בדיוק, 'חפץ', 'דבור' או באיזה צורה אחרת שתרצה.