מאמר שני, מד 2

המשך מד. החבר: כשם שהלב מצד עצם מהותו זך ומושלם, וראוי שתדבק בו נפש החיה של האדם, כך ישראל מצד עצם שורשם ועצמיותם בריאים וזכים הם, כדי שיתקשר בהם השפע האלוהי.

וכשם שהלב לוקה בהשחתה על ידי ריבוי התאוה, וזאת בהשפעת איבריו האחרים של האדם, והם הכבד, הקיבה, ושאר האיברים הגרועים במזגם, כן מושפעים ישראל מאומות העולם, ונדבקות בהם מחלות בגלל התדמותם לגויים, כמו שנאמר 'ויתערבו בגוים, וילמדו מעשיהם'.

אל תתפלא על הכתוב 'אכן חליינו הוא נשא', המתייחס לעם ישראל, כי המציאות היא שאנו שרויים בצורה ומצוקה, והעולם כולו יושב בשלווה ובמנוחה (וזאת משום רגישותינו לחולי העוון). הצרות והתלאות הפוקדות אותנו מטרתן לזככנו מכל סיג, ולנקות אותנו מלכלוך העוון, והן המתקנות את נפשנו לעבודתו יתברך וקיום מצוות תורתו. ובזכות נקיון עמינו ותיקונו זוכה האנושות כולה להשפעה אלהית.