מגילת רות, פרק ד, יג-טו
יג וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן ה֥' לָ֛הּ הֵֽרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃ יד וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ ה֔' אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ טו וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵֽׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲֽשֶׁר־אֲהֵבַ֨תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים׃
֍֍֍
(יג) וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת – קידש אותה לאשה (כי אף שביבום ממש שעושה אחי המת, אין צורך בקידושין חדשים, הרי כאן לא היה זה יבום ממש, ולכן הוצרך לקדשה כמו שמקדשים כל אשה) וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן מיד, בהשגחה פרטית (כי מבעלה הראשון, שהיה בחור, לא ילדה בעשר שנים, ומבועז שהיה זקן הרתה מיד), וַתֵּלֶד בֵּן.
(יד) וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי, בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם, כי נשמתו של בנך, מחלון, היא עצמה מגולגלת בבן זה, וגם לעתיד לבא יהיה מגדולי האומה, וְיִקָּרֵא (-יתפרסם) שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל.
(טו) וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ – ובן זה הוא שהשיב את נפש מחלון לעולם הזה, וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ – והוא גם כן יכלכל אותך בזקנותך, כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים, ושניהם יחד, כלתך ובנה יכלכלו את שיבתך.
וְלָמָּה נִכְתְּבָה, לְלַמְדְךָ שָׂכָר שֶׁל גּוֹמְלֵי חַסָדִים"
(רות רבה)
