מסכת אהלות, פרק ג, משנה ב

משנה ב: מְלֹא תַרְוָד רָקָב שֶׁנִּתְפַּזֵּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָמֵא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בְתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָהוֹר. נִבְלְעָה בִכְסוּת, אִם מִתְכַּבֶּסֶת וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה, שֶׁכֹּל הַבָּלוּעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת, טָהוֹר:

משנה ב: שיעור מְלֹא תַרְוָד (-כף) רָקָב של המת, וכפי שהתבאר לעיל זהו שיעור מלא חפניים, שֶׁנִּתְפַּזֵּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אף שהתערב בו עתה מעפר הבית, ואף שהתבאר לעיל שאם נקבר המת בבגדיו והתערב רקב הבגדים ברקב המת אין הרקב מטמא, כאן הַבַּיִת טָמֵא, כיון שמתחילה היה הרקב של המת לבדו בשיעור מלא תרווד, ונעשה טמא, ונשאר בטומאתו אף כשהתערב בעפר הבית, ורק אם מתחילה נרקב המת יחד עם הבגדים, אינו מטמא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר, כיון שהוא סובר שכשם שבתחילה אם התערב רקב דברים אחרים עם רקב המת אינו מטמא, אף לבסוף, אם התערב אותו מלא תרווד רקב בעפר, אינו מטמא.

רְבִיעִית דָּם מן המת, שהיא ראויה לטמא, שֶׁנִּבְלְעָה בְתוֹךְ עפר הַבַּיִת, הַבַּיִת טָהוֹר – הנכנס אל הבית נשאר טהור, ואינו נטמא בטומאת אהל המת. אך אם נִבְלְעָה רביעית דם מן המת בִכְסוּת, הדין תלוי, אִם אותה כסות מִתְכַּבֶּסֶת וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה שיעור רְבִיעִית דָּם, הרי היא טְמֵאָה. וְאִם לָאו, שאין יוצאת ממנה רביעית דם, הרי הכסות טְהוֹרָה, כיון שֶׁכֹּל דם הַבָּלוּעַ בכסות שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת, טָהוֹר. וכיצד בודקים אם יוצא מהכסות רביעית דם, מכבסים אותה בכמות מסוימת של מים, ומביאים כמות דומה של מים ומערבים בה רביעית דם, ואם היה המראה של המים דומה זה לזה, זו ראיה שאף במי הכביסה מעורבת עתה רביעית דם, ואם מי הכביסה היו בהירים יותר, הרי זה סימן שיש בהם פחות מרביעית דם.