מסכת אהלות, פרק ד, משנה ב

משנה ב: תֵּבַת הַמִּגְדָּל, יֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכָהּ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ לַחֲצָאִים אוֹ לְשָׂרְפָהּ בִּמְקוֹמָהּ:

משנה ב: תֵּבַת הַמִּגְדָּל – מגירה קטנה העשויה בתוך ארון גדול, ויֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – יש בחללה הפנימי טפח על טפח, וְאֵין בִּיצִיאָתָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – אך בפתח שבו היא מחוברת לחלל המגדל אין שיעור טפח על טפח, והיתה טֻמְאָה בְתוֹכָהּ – בתוך אותה תיבה קטנה שבמגדל, והמגדל כולו נמצא בתוך הבית, הַבַּיִת כולו טָמֵא, דכיון שאין דרך להוציא את הטומאה אלא מאותו פתח קטן אל חלל המגדל ומשם לבית, ובהכרח סופה לצאת משם, הרי היא מטמאת את כל החלל שדרך אותו פתח, והיינו את המגדל ואת הבית. אבל אם היתה הטֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ – בתוך אותה תיבה קטנה שבמגדל, טָהוֹר, ומבארת המשנה את הטעם בשני הדינים הללו, לפי שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת מהתיבה שבמגדל אל הבית, ולכן היא מטמאת את מה שבתוכו, וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס מהבית אל המגדל ולא אל התיבה הקטנה שבו, ולכן מה שבתוכה טהור. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר את מה שבבית באופן שהיתה הטומאה בתיבה הקטנה שבמגדל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ משם לַחֲצָאִים – חצי זית בכל פעם, ולא יטמא הבית בטומאת אהל, אוֹ לְשָׂרְפָהּ בִּמְקוֹמָהּ שבתיבה, ולא להוציאה כלל (והוא הדין שחולק רבי יוסי על הדינים המבוארים במשנה א', לגבי אופנים שהיתה הטומאה בתוך המגדל, וסובר שאין כל הכרח שתצא הטומאה מהמגדל לבית, שהרי יכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה).