מסכת אהלות, פרק ו, משנה ה

משנה ה: טֻמְאָה בֵין הַקּוֹרוֹת וְתַחְתֶּיהָ כִקְלִפַּת הַשּׁוּם, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא. אִם אֵין שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, רוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא אֹטֶם. הָיְתָה נִרְאֵית בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, הַבַּיִת טָמֵא:

משנה ה: כפי שהתבאר בסוף המשנה הקודמת, לדעת רבי יהודה כל המעזיבה נידונית כשייכת לעליה, ואם היתה בה טומאה רק העליה טמאה ולא הבית, ומשנתנו ממשיכה את הדינים לפי שיטת רבי יהודה, אם היתה טֻמְאָה בֵין הַקּוֹרוֹת של העץ שתחת המעזיבה, וְתַחְתֶּיהָ יש עובי טיט אפילו דקה כִקְלִפַּת הַשּׁוּם, ואין הטומאה נראית מתוך הבית, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח – אויר טפח מעל הטומאה, הַכֹּל טָמֵא – גם הבית וגם העליה טמאים, וכדין קבר סתום שטומאתו בוקעת לכל סביבותיו, למעלה ולמטה. ואִם אֵין שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, רוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא אֹטֶם – הרי זו טומאה רצוצה, שטומאתה בוקעת ועולה עד לשמים, ולכן העליה טמאה, אמנם הבית אינו טמא (אף שבדרך כלל טומאה רצוצה בוקעת ויורדת עד לתהום), כיון שהבית נחשב כאהל החוצץ בפני הטומאה שלא תרד. אך אם הָיְתָה הטומאה נִרְאֵית בְּתוֹךְ הַבַּיִת, כיון שלא היה עליה טיט אפילו כקליפת השום, נחשבת הטומאה כמונחת בתוך הבית ממש, ולכן בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – בין אם היה על הטומאה אויר טפח ובין אם לא היה עליו אויר טפח, הַבַּיִת ומה שבתוכו טָמֵא, ואילו העליה ומה שבתוכה טהורים.