מסכת אהלות, פרק ו, משנה ו

משנה ו: בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל, יִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. כֵּיצַד. כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי כוּכִין, אוֹ בֵין שְׁתֵּי מְעָרוֹת, טֻמְאָה בַבָּתִּים וְכֵלִים בַּכֹּתֶל וַעֲלֵיהֶם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, טְהוֹרִין. טֻמְאָה בַכֹּתֶל וְכֵלִים בַּבָּתִּים וְעָלֶיהָ כִקְלִפַּת הַשּׁוּם, טְהוֹרִין. טֻמְאָה תַחַת הָעַמּוּד, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת:

משנה ו: עד כאן התבארו דיני 'כותל המשמש את הבית', והיינו שנבנה הכותל כדי ליצור את הבית, ומשנתנו עוסקת באופן הפוך, בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל, והיינו שמתוך בניית הבית נוצר הכותל, יִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. ומבארת המשנה כֵּיצַד, כֹּתֶל שֶׁנוצר בֵּין שְׁנֵי כוּכִין שנחפרו בעובי האדמה לקבורת מתים, אוֹ כותל שנוצר בֵין שְׁתֵּי מְעָרוֹת שנחפרו באדמה, ובמקרים אלו הכוכים והמערות נחשבים כ'בתים' לענין אהל הטומאה, והכותל נעשה מאליו לאחר שנחפרו הכוכים או המערות, אם היתה טֻמְאָה בַבָּתִּים (-בכוכים או במערות), וְכֵלִים מונחים בְּעובי הכֹּתֶל שביניהם, וַעֲלֵיהֶם טיט כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, הרי אותו טיט חוצץ בין הכלים שבכותל לבין הטומאה שבכוכים או במערות, והכלים טְהוֹרִין (ואין זה דומה לכותל שמשמש את הבית, שנבנה עבור הבית, שהתבאר לעיל שאם היתה טומאה בכותל הבית טמא, כיון ששם הכותל משמש את הבית ולכן הוא נחשב כחלק ממנו, וטומאה הנמצאת בתוכו נחשבת כנמצאת בבית, אבל כאן אין הכותל נחשב כחלק מהבית, ואם יש חציצה בין הכלי שבכותל לבין הבית, אינו נטמא מהטומאה שבבית). היתה טֻמְאָה בַכֹּתֶל וְכֵלִים טהורים בַּבָּתִּים, וְעָלֶיהָ – על הטומאה שבכותל שכבת טיט כִקְלִפַּת הַשּׁוּם, הכלים טְהוֹרִין, מהטעם שהתבאר.

אם היה עמוד בתוך הכוך או המערה (והוא הדין לעמוד הנמצא בבית), וטֻמְאָה מונחת תַחַת הָעַמּוּד, ואין אויר טפח מעל הטומאה, הרי זו טומאה רצוצה, ולכן טֻמְאָה זו בוֹקַעַת וְעוֹלָה עד לשמים, ובּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת עד לתהום, וכל מה שנמצא כנגדה למעלה או למטה, נטמא. אך מה שיש מהצדדים אינו נטמא.