מסכת אהלות, פרק ז, משנה א

פרק ז, משנה א: הַטֻּמְאָה בַכֹּתֶל, וּמְקוֹמָהּ טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ, אֲפִלּוּ הֵן עֶשֶׂר, טְמֵאוֹת. הָיְתָה עֲלִיָּה אַחַת עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים, הִיא טְמֵאָה, וְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ, טְהוֹרוֹת. כֹּתֶל שָׁנִית, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. נֶפֶשׁ אֲטוּמָה, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִן הַצְּדָדִין, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. אִם הָיָה מְקוֹם הַטֻּמְאָה טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקֶבֶר סָתוּם. סָמַךְ לָהּ סֻכּוֹת, טְמֵאוֹת. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר:

פרק ז

משנה א: היתה הַטֻּמְאָה בְּתוך עובי הכֹּתֶל, וּמְקוֹמָהּ – ומעל מקום הטומאה יש רווח של אויר בשיעור טֶפַח עַל טֶפַח לאורך ולרוחב, עַל רוּם (-גובה) טֶפַח, נמצא שהכותל כולו נחשב כ'קבר', ומטמא את כל סביבותיו, כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ, אֲפִלּוּ הֵן עֶשֶׂר, כלומר, אם היה הכותל גבוה מאד, ובנויות לצדו עשר עליות זו על גב זו, והקורות של כל אחת מהעליות נעוצות באותו כותל, ונמצא שהן מאהילות גם על מקצת הכותל וגם על מקצת כל אחת מהעליות, הרי כל העליות טְמֵאוֹת.

הָיְתָה עֲלִיָּה אַחַת עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים, והטומאה נמצאת בכותל שבאמצע שני הבתים, הִיא – אותה עליה הבנויה ומאהילה על שני הבתים ועל הכותל שביניהן, טְמֵאָה, וְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁבנויות עַל גַּבָּהּ – על גבי העליה הראשונה, טְהוֹרוֹת, כיון שהמעזיבה שבין העליה הראשונה לבין העליה שמעליה חוצצת בין העליות, ומחשיבה את העליה העליונה כאהל בפני עצמו, וכיון שאהל חוצץ בפני הטומאה אין הטומאה בוקעת מהעליה הראשונה אל העליה שמעליה, וממילא אינה עולה אף לשאר העליות שעל גביהן.

כֹּתֶל שָׁנִית – שני כתלים הסמוכים מאד זה לזה, וטומאה ביניהם, שאין מעליה טפח על טפח בגובה טפח, הרי דינה ככל טומאה רצוצה, שטֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, ובּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת.

נֶפֶשׁ אֲטוּמָה – מצבה שעל גבי הקבר, באופן שאין בתוכה חלל אויר של טפח על טפח בגובה טפח, וכיון שכך אין לה דין 'קבר סתום' המטמא את כל סביבותיו, אלא דינה ככל טומאה רצוצה, ולכן הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִן הַצְּדָדִין, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָה רצוצה זו בוֹקַעַת וְעוֹלָה כנגד מקום הטומאה, ובּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת כנגד מקום הטומאה, ואינה מתפשטת לצדדים. אמנם אִם הָיָה במְקוֹם הַטֻּמְאָה שתחת המצבה חלל טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ (-במצבה) מִכָּל מָקוֹם, ואפילו מן הצדדים, הרי הוא טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקֶבֶר סָתוּם. ובאופן זה שהיה על מקום הטומאה טפח על טפח בגובה טפח, אם סָמַךְ לָהּ סֻכּוֹת – בנה סוכה סמוך למצבה, באופן שקיר המצבה משמש כדופן לסוכה, אף שאין הסכך מאהיל על המצבה עצמה, מכל מקום אותו סוכות טְמֵאוֹת, כיון שהטומאה בוקעת גם לצדדים כדין קבר סתום, ורַבִּי יְהוּדָה חולק ומְטַהֵר, כיון שאין הסוכה מאהילה על המצבה, אלא רק סמוכה אליה, ובאופן כזה אין הסוכה נטמאת.