מסכת אהלות, פרק ח, משנה ג

משנה ג: אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּלַיִם וְאֵינָן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ. וִירִיעָה, וּסְקוֹרְטְיָא, וּקְטָבֹלְיָא, וְסָדִין, וּמַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֹהָלִים, וּבְהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמֵּתוּ, וְאֳכָלִים טְמֵאִים. מוּסָף עֲלֵיהֶם, הָרֵחַיִם שֶׁל אָדָם:

משנה ג: עתה מבארת המשנה אֵלּוּ אהלים מְבִיאִין את הטומאה, שאם האהילו על טומאה ועל כלים נטמאים הכלים, וְלֹא חוֹצְצִין בפני הטומאה, אם היתה טומאה מתחתם או מעליהם והיו כלים בתוכם, הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל, שהם מיני ארונות שונים העשויים מעץ, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ – כלי גדול העשוי מקש, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים – כלי גדול העשוי מקנים, וּבוֹר של עץ מלא מים מתוקים שדרך לעשותו בסְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שהיא מפליגה למקומות רחוקים מאד, ועושים בה בור גדול של מים מתוקים לשתיה, באופן שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּלַיִם – אין להם תחתית שהם יכולים לעמוד עליה, וְכן אם יש להם שולים אך אֵינָן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ. וִירִיעָה של עור, שדרך לפורשה כאהל, וּסְקוֹרְטְיָא – סינר שלובש המעבד את העורות בעת מלאכתו, וּקְטָבֹלְיָא – עור שפורשים על המטה או על השלחן, וְסָדִין, וּמַפָּץ – מצע העשוי מגמי, וּמַחֲצֶלֶת – מצע העשוי מקנים, בזמן שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֹהָלִים – אינם נטויים כאהל שיש אויר תחתיו, וכגון שהם פרושים על גבי טומאה וכלים ממש, שהם מביאים את הטומאה לכלים אך אינם חוצצים בפני הטומאה לכלים הנמצאים מעליהם, וּבְהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמֵּתוּ, שהרי הם מטמאים עתה טומאת נבילה, וכל דבר טמא אינו חוצץ בפני הטומאה, אך יכול להביא את הטומאה, וְאֳכָלִים טְמֵאִים – מאכלים שהוכשרו לקבל טומאה, ואפילו אם לא נטמאו עד עתה, הרי הם נטמאים עתה מהטומאה שהם מאהילים עליה, ומביאים את הטומאה, ואינם חוצצים בפניה, כדין דבר טמא שאינו חוצץ. ועד כאן מנתה המשנה דברים שכבר נמנו לעיל, אלא שאין בהם את התנאים שהתבארו לעיל שעל ידם הם חוצצים בפני הטומאה, ולכן כאן הם רק מביאים את הטומאה ואינם חוצצים בפניה, ומוּסָף עֲלֵיהֶם, דבר שלא הוזכר עד כאן כלל, והוא הָרֵחַיִם שֶׁל ידי האָדָם, שטוחן בהם בידיו, שאף על פי שהוא עשוי מאבן ואינו מקבל טומאה, והיה ראוי שגם יחצוץ בפני הטומאה, מכל מקום כיון שהוא קטן והדרך היא לטלטלו ממקום למקום אינו חוצץ, כיון שחציצה שייכת רק בדבר שהוא קבוע במקומו, ולא בדבר שדרך לטלטלו.