מסכת אהלות, פרק ח, משנה ד

משנה ד: אֵלּוּ חוֹצְצִים וְלֹא מְבִיאִין. מַסֶּכֶת פְּרוּסָה, וַחֲבִילֵי הַמִּטָּה, וְהַמִּשְׁפָּלוֹת וְהַסְּרִיגוֹת שֶׁבַּחֲלוֹנוֹת:

משנה ד: מבארת המשנה, אֵלּוּ דברים שחוֹצְצִים בפני הטומאה וְלֹא מְבִיאִין את הטומאה, מַסֶּכֶת פְּרוּסָה – חוטים של שתי המתוחים ב'מסכת', שהוא הכלי של האורגים, וַחֲבִילֵי הַמִּטָּה – חבלים שמסרגים בהם את המטה, וְהַמִּשְׁפָּלוֹת – סל גדול מלא נקבים, העשוי מענפי ערבה, וְהַסְּרִיגוֹת שֶׁבַּחֲלוֹנוֹת – רשת העשויה מעצים דקים ומניחים אותה בחלון, וכל הדברים הללו מונחים ופרוסים בין אויר טמא לבין אויר טהור, כגון בין בית שיש בו טומאה לבין עליה, וכיון שאין בנקבים שבהם טפח על טפח הרי הם נחשבים כחציצה שלא תעלה הטומאה למעלה לעליה, אך אינם נחשבים כאהל להחשיב את אויר הבית כסגור לטמא את מה שבתוכו (ואין מדובר כשהטומאה תחתם ממש, שאז היא בוקעת ועולה גם דרך כלים אלו, אלא היא מונחת מן הצד באופן שאינם מאהילים עליה ממש, אך הם סוגרים את הפתח שבגג שמעל הטומאה), ואם היו נחשבים כאהל להביא את הטומאה היה הפתח שבין הבית לעליה נחשב כסתום וכל מה שבתוך האהל היה נטמא, וכיון שאינם נחשבים כאהל להביא את הטומאה אין הדברים שבאהל נטמאים, ומכל מקום חוצצים הם בפני הטומאה שלא תעלה למעלה ולא תטמא את מה שנמצא בעליה, כיון שאין טומאה בוקעת בנקב שאין בו טפח על טפח.