מסכת אהלות, פרק ט, משנה ז

משנה ז: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי מְחֻלְחָלֶת. הָיְתָה פְחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ אוֹ אֲפוּצָה, אֵיזוֹהִי אֲפוּצָה, כֹּל שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ אוֹ בַבַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טְמֵאִים:

משנה ז: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים – באיזה אופן נאמרו הדינים המבוארים בשתי המשניות הקודמות, בִּזְמַן שֶׁהכוורת הִיא כְלִי שלם, ולכן אינה חוצצת בפני הטומאה, והיא מְחֻלְחָלֶת – שיש לה נקבים בגודל טפח על טפח, ועל ידי זה הדבורים נכנסות לכוורת והיא משמשת למלאכתה, ואף שלפעמים הם פקוקים בקש, הרי זו סתימה שאינה מהודקת, ומחמת כן דין הכוורת כ'כלי' שאינו חוצץ בפני הטומאה, אבל אם הָיְתָה הכוורת פְחוּתָה – שבורה בדפנותיה, ועל ידי זה התבטל ממנה שם כלי, וּפְקוּקָה בְקַשׁ – אף שאותו שבר היה סתום בקש, אין זו סתימה גמורה המועילה להחשיבו ככלי, אוֹ שהיתה הכוורת שלימה אך 'אֲפוּצָה', ואֵיזוֹהִי אֲפוּצָה, כֹּל שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח פנוי וריק מִמָּקוֹם אֶחָד, אלא כולה מלאה קש, אם היה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, ואין שם אויר בגובה טפח, רק מה שכְּנֶגְדּוֹ ממש מתחת הטומאה ועַד הַתְּהוֹם, טָמֵא, אך כיון שאין שם אויר טפח אין האויר שתחת הכוורת מעורב עם אויר הבית ואין הטומאה מתפשטת לבית, והכוורת עצמה חוצצת בפני הטומאה כיון שאין לה שם 'כלי' ולכן אין הטומאה נכנסת לתוכה או למה שמונח על גבה. ואם היתה טומאה עַל גַּבָּהּ, רק מה שכְּנֶגְדּוֹ ממש עַד הָרָקִיעַ, טָמֵא, אך אין הטומאה יורדת לכוורת ולא למה שתחתיה ולא לבית, כיון שהכוורת שאינה 'כלי' חוצצת בפני הטומאה. היתה הטומאה בְּתוֹכָהּ – בתוך הכוורת, אוֹ בַבַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טְמֵאִים, כיון שהאויר של שניהם מחובר יחד, שהרי פיה פתוח לפנים, אך מה שעל גבי הכוורת ותחתיה אינו נטמא, כיון שהכוורת חוצצת בפני הטומאה.