מסכת אהלות, פרק יא, משנה ג

משנה ג: סָגוֹס עָבֶה וְכֹפֶת עָבֶה אֵינָן מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה עַד שֶׁיִּהְיוּ גְבוֹהִים מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח. קְפוּלִים, זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח. הָיָה אָדָם נָתוּן שָׁם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אָדָם חָלוּל הוּא, וְהַצַּד הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

משנה ג: משנתנו ממשיכה בדיני אכסדרה שנחלקה לשני חלקים, חלק אחד מאהיל על הטומאה וחלק אחר מאהיל על הכלים, ובמשנה הקודמת התבאר שאם מונח קנה תחת הסדק ויש תחתיו טפח, הרי הוא מביא את הטומאה מצד לצד. ואם היה שם סָגוֹס עָבֶה – בגד צמר עבה מאד, וְכֹפֶת עָבֶה – וכן קורת עץ עבה מאד, אף על פי שעוביין יותר מטפח, והונחו תחת הסדק שבין שני חלקי האכסדרה, אֵינָן מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה מצד לצד, עַד שֶׁיִּהְיוּ גְבוֹהִים מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח – שיהא חלקם התחתון גבוה מהארץ טפח, ואין די בכך שמצידם העליון ועד הארץ יש טפח. קְפוּלִים – היו כמה בגדים מקופלים ומונחים זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח, ובאופן זה היא מביאה את הטומאה, אף שהחלל שתחתיה מלא בבגדים נוספים. הָיָה אָדָם נָתוּן שָׁם, על הקרקע שתחת הסדק שבין שני חלקי האכסדרה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כיון שאין תחתיו חלל של טפח, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה מצד לצד, כיון שכולו נחשב כדבר אחד (וכמו בסגוס או כופת עבה, שאף שעוביים טפח יש צורך שיהא חלל טפח בין חלקם התחתון לבין הקרקע). וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, גוף האָדָם חָלוּל הוּא, וְהַצַּד הָעֶלְיוֹן של הגוף, שיש תחתיו יותר מטפח עד הקרקע, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה מצד לצד, ואף שיש תחת הצד העליון של גופו איברים פנימיים הנמצאים בתוך חלל גופו, הרי זה כמו כמה בגדים המקופלים זה על גבי זה, שכיון שהבגד העליון גבוה טפח מהקרקע, די בכך כדי להביא את הטומאה מצד לצד.