מסכת אהלות, פרק יב, משנה ז

משנה ז: עַמּוּד שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר, אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה תַחַת דָּפְנוֹ. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת:

משנה ז: עַמּוּד שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר, כלומר, עמוד העשוי כגליל ומוטל שוכב על הארץ תחת אויר השמים, וכיון שהוא עשוי כגליל נמצא שרק מרכז העמוד נוגע בארץ לכל אורכו, ואילו בצדדים הוא מתעגל ועולה כלפי מעלה ויש אויר תחתיו, ובאותו אויר שתחתיו מונחת טומאה, אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ של העמוד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים, נמצא שיש באויר שתחת העמוד שיעור שניתן לרבע ממנו טפח על טפח בגובה טפח, ושיעור כזה נחשב כאהל, ולכן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה תַחַת דָּפְנוֹ של העמוד, וכל החלל שתחת העמוד נחשב כאהל המת ונטמאים הכלים המונחים שם, אף אם הטומאה מונחת במקום שאין בו גובה טפח, כיון שמחשבים את כל החלל שתחת העמוד יחד, ואם בכל החלל יחד ניתן לרבע שיעור טפח על טפח בגובה טפח נחשב כל מקום שבאותו חלל כאהל המת, ומאידך חוצץ העמוד כנגד הטומאה שלא תעלה למעלה. וְאִם לָאו, שאין בו היקף של עשרים וארבעה טפחים, וממילא אין בו כדי לשער ריבוע של טפח על טפח בגובה טפח, הרי זו ככל טומאה רצוצה במקום שאין בו חלל טפח על טפח בגובה טפח, ובאופן זה טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת ומטמאת רק את מה שנמצא כנגדה ממש, מלמעלה או מלמטה, אך אינה מטמאת את מה שנמצא בצידיה תחת העמוד, שאין זה נחשב כאהל המת.