מסכת אהלות, פרק יג, משנה ד

משנה ד: הָעוֹשֶׂה מָקוֹם לְקָנֶה, וּלְאִסְפָּתִי, וּלְנֵר, שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. לָזוּן אֶת עֵינָיו, וּלְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, וּלְתַשְׁמִישׁ, בְּפוֹתֵחַ טָפַח:

משנה ד: הָעוֹשֶׂה מָקוֹם – העושה נקב מפולש בכותל לְקָנֶה – כדי להושיט דרכו לחדר השני קנה של מנורה, וּלְאִסְפָּתִי – או כדי להושיט דרכו צבת קטנה שמתקנים בה את פתילות המנורה, וּלְנֵר – או כדי להושיט דרכו את הנר שבו השמן והפתילה, ולכל אחד מהם יש גודל מסוים הנצרך לכך, שִׁעוּרוֹ של כל אחד מהנקבים הללו הוא כָּל שֶׁהוּא – כפי הנצרך לשימוש מסוים זה שהוא מיועד לו, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שיעור כולם הוא בְּפוֹתֵחַ טֶפַח – טפח על טפח.

עשה האדם נקב בכותל כדי לָזוּן אֶת עֵינָיו, שיוכל להתבונן דרכו לרשות הרבים, וְכן אם עשה נקב זה כדי לְדַבֵּר דרכו עִם חֲבֵרוֹ, וּלְתַשְׁמִישׁ – וכן אם עשאו כדי להשתמש בו בהנחת חפצים שונים, לדברי הכל שיעורו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.