מסכת בבא בתרא, פרק ב, משנה ח

משנה ח: מַרְחִיקִין גֹּרֶן קָבוּעַ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ, וּמַרְחִיק מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק.

מַרְחִיקִין גֹּרֶן קָבוּעַ, מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה, כיון שבגורן קבוע זורים לרוח תבואה רבה, והמוץ שעף ברוח יכול להזיק לבני העיר, אם לא ירחיק משם חמישים אמה.

לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ אפילו בְּתוֹךְ שדה שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה פנויות לְכָל רוּחַ, וּמַרְחִיק בחמישים אמה אלו מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ – שָׂדֵּהוּ הַחֲרוּשָׁה של חבירו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק לו על ידי המוץ.