מסכת ביכורים, פרק ב, משנה ד

משנה ד: וְיֵשׁ בַּבִּכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהַבִּכּוּרִים נִקְנִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, וְעוֹשֶׂה אָדָם כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם, וּטְעוּנִים קָרְבָּן וְשִׁיר וּתְנוּפָה וְלִינָה:

משנה ד: וְיֵשׁ בַּבִּכּוּרִים דינים מסוימים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהַבִּכּוּרִים נִקְנִין – חלה עליהם קדושת ביכורים בעודם בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, שנאמר 'ביכורי כל אשר בארצך', ללמד שבעודם בארצך הם ביכורים, וְעוֹשֶׂה אָדָם כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם עד שיביאם להר הבית, וּטְעוּנִים קָרְבָּן, שנאמר בבכורים 'ושמחת בכל הטוב', ונאמר לגבי קרבן 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת', וְשִׁיר – כשמגיעים לעזרה מתחילים הלויים לשורר, שנאמר בביכורים 'בכל הטוב', ונאמר 'כְּשִׁיר עֲגָבִים יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן', וּתְנוּפָה, שנאמר לגבי ביכורים 'ולקח הכהן הטנא מידך', ונאמר לגבי זבח שלמים 'ידיו תביאינה את אישי ה", וכשם ששם יש חיוב תנופה, אף בביכורים יש תנופה, וְלִינָה, שהמביא ביכורים חייב ללון בירושלים בלילה שלאחר מכן, שנאמר 'ופנית בבוקר והלכת לאהליך', ללמד שאינו פונה לביתו בתוך היום, אלא בבוקר שלמחרת.