מסכת ביכורים, פרק ב, משנה ט
משנה ט: כֵּיצַד שָׁוֶה לַחַיָּה, דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּדַם חַיָּה, וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְאִם שְׁחָטוֹ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ, וְחֶלְבּוֹ מְטַמֵּא בְטֻמְאַת נְבֵלָה כַּחַיָּה, וְטֻמְאָתוֹ בְסָפֵק, וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר:
משנה ט: כֵּיצַד שָׁוֶה הכוי לַחַיָּה, דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי, כְּדַם חַיָּה, כיון שמחמירים בכך מספק, וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, לפי שאסור לכסות את דמו, כיון שאפר הכירה הנחשב כמוכן לכיסוי הדם, מוכן רק למי שחייב כיסוי בודאי, והיינו לחיה הנשחטת ביום טוב, ולא לכוי שהוא ספק, ונמצא שהאפר נחשב כמוקצה עבורו, ולכן לכתחילה אין שוחטים אותו ביום טוב כלל, וְאִם עבר ושְׁחָטוֹ ביום טוב אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ. וְאם מת הכוי מאליו, שנבלתו טמאה, חֶלְבּוֹ מְטַמֵּא מספק בְטֻמְאַת נְבֵלָה, כַּחַיָּה, ולא כבהמה שאף אם מתה מאליה חֶלְבָּהּ טהור, וְטֻמְאָתוֹ בְסָפֵק, וכפי שהתבאר שרק לצד שהוא חיה חלבו טמא, אך לצד שהוא בהמה אין חלבו טמא, וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר, כיון שפודים אותו רק בבהמה טהורה, ואילו הכוי הוא ספק חיה.
