מסכת בכורות, פרק ח, משנה א 2

המשך משנה א: הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָא, וּשְׁפִיר מְרֻקָּם, וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ, הַבָּא אַחֲרֵיהֶן, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן. מִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָנִים וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה, עוֹדָהּ שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, עוֹדָהּ נָכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה, מִשֶּׁבָּאת לְיִשְׁרָאֵל יָלְדָה, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּפְטְרוּ רֶחֶם מִיִּשְׂרָאֵל. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁלֹא יָלְדָה, נִתְגַּיְּרָה מְעֻבֶּרֶת, נִשְׁתַּחְרְרָה מְעֻבֶּרֶת, יָלְדָה הִיא וְכֹהֶנֶת, הִיא וּלְוִיָּה, הִיא וְאִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה, וְכֵן מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, אוֹ בֶן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, בְּכוֹר לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ בְכוֹר לַנַּחֲלָה.

המשך משנה א: עתה מבארת המשנה מי הוא בכור לנחלה ואינו בכור לכהן: הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל – חתיכת בשר ללא צורת פנים, אוֹ שִׁלְיָא, ואין שליא בלא ולד, אלא שנימוח הולד ואינו ניכר, וּשְׁפִיר מְרֻקָּם – חתיכה של בשר שמרוקם בה צורת ולד, ונראית כשפופרת, וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ – שנחתך אבר אבר במעי אמו ויצא כך, הַבָּא אַחֲרֵיהֶן – הולד הנולד אחריהם הרי הוא בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, לירש פי שנים, וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן, אלא פטור מפדיון הבן, כיון שכבר נפטר הרחם בנפל שהיה לפניו. אופן נוסף של בכור לנחלה שאינו בכור לפדיון הבן: מִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָנִים, וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה, אפילו אם ילדה בעוֹדָהּ שִׁפְחָה, וְנִשְׁתַּחְרְרָה, או שילדה בעוֹדָהּ נָכְרִית, וְנִתְגַּיְּרָה, מִשֶּׁבָּאת לְיִשְׁרָאֵל – ומשנישאה לישראל יָלְדָה, הרי זה בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, כיון שלענין ירושת פי שנים תלתה זאת התורה בולד הראשון של האב, שנאמר 'כי הוא ראשית אונו', וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן, כיון שלענין פדיון הבן תלתה זאת התורה בולד הראשון של האם, שנאמר 'פטר רחם', ואפילו אם הולד הראשון נולד לה כשהיתה שפחה או גויה, מכל מקום אין הולד שאחריו פטר רחם, ופטור מפדיון הבן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי חולק ואוֹמֵר, אם ילדה בשפחותה או בגויותה, הרי זה בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר 'פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל', עַד שֶׁיִּפְטְרוּ רֶחֶם מִיִּשְׂרָאֵל, וכיון שזה הולד הראשון שנולד לה בהיותה ישראלית, הרי זה חייב בפדיון הבן.

עתה מבארת המשנה מי הוא בכור לענין פדיון הבן ואינו בכור לענין ירושה: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים מאשה אחת, וְנָשָׂא אִשָּׁה שניה שֶׁלֹא יָלְדָה, וילדה לו עתה בן שהוא בכור לה אך אינו בכור לו, וכן אשה גויה שנִתְגַּיְּרָה יחד עם בעלה כשהיא כבר מְעֻבֶּרֶת, או שפחה שנִשְׁתַּחְרְרָה יחד עם בעלה כשהיא כבר מְעֻבֶּרֶת, שלענין פדיון הבן הולכים אחר הלידה, והרי זהו פטר רחם של ישראלית החייב בפדיון הבן, ולגבי ירושת האב הולכים אחר העיבור, וכיון שהתעברה מבעלה כשהיה גוי או עבד, והתגייר, אין בן זה יורשו כלל, יָלְדָה הִיא וְכֹהֶנֶת – ישראלית שילדה בן בכור יחד עם כהנת שבנה פטור מפדיון], והתערבו הולדות, הִיא וּלְוִיָּה – כן ישראלית שילדה יחד עם לויה והתערבו הולדות, הִיא וְאִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה – וכן ישראלית שילדה בכור יחד עם ישראלית שילדה בן שאינו בכור, והתערבו הולדות, וְכֵן מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ, שמת או שגירשה, שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְנִשֵּׂאת לאדם אחר בתוך אותם שלשה חודשים, וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ עתה אִם אותו ולד הוא בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן – נולד לאחר תשעה חודשי עיבור מהבעל הראשון, אוֹ בֶן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן – או שנולד לאחר שבעה חודשים מהבעל השני, בכל האופנים הללו הרי זה בְּכוֹר לַכֹּהֵן – חייב הוא בפדיון, ובעלה של הישראלית חייב לפדות את בנו הבכור, הגם שאינו יודע בבירור מי הוא, כיון שהתערבו הולדות, וְאֵינוֹ בְכוֹר לַנַּחֲלָה, כיון שאין ידוע מי הוא אביו, אינו יורשו מספק. ובאופנים אלו, כיון שאין ידוע בבירור מי הוא אביו, אינו יורש כלל את אחד מהם, כיון שמספק אינו יכול להוציא ממון, ומה שאמרה המשנה 'אינו בכור לנחלה', היינו על הנולד אחריו, שאף שהוא יורש את אביו, מכל מקום אינו יורש פי שנים, כיון שיתכן שהנולד לפניו הוא הבכור, וכיון שיש ספק בדבר אינו יכול ליטול פי שנים ולהפסיד לשאר אחיו מספק. ובאופן שהתערבו הולדות, בעלה של הישראלית שילדה בכור חייב לפדות את בנו, הגם שאינו יודע בבירור מי הוא. ובאופן שלא שהתה שלשה חודשים, ויש ספק אם הוא בנו של הראשון או בנו של השני, אין אחד מהם מחויב לפדותו, אלא הוא עצמו יפדה את עצמו כשיגדל.