מסכת בכורות, פרק ח, משנה א2

המשך משנה ח: הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָא, וּשְׁפִיר מְרֻקָּם, וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ, הַבָּא אַחֲרֵיהֶן, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן. מִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָנִים וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה, עוֹדָהּ שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, עוֹדָהּ נָכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה, מִשֶּׁבָּאת לְיִשְׁרָאֵל יָלְדָה, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּפְטְרוּ רֶחֶם מִיִּשְׂרָאֵל.

משנה ח: עתה מבארת המשנה מי הוא בכור לנחלה ואינו בכור לכהן: הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל – חתיכת בשר ללא צורת פנים, אוֹ שִׁלְיָא, ואין שליא בלא ולד, אלא שנימוח הולד ואינו ניכר, וּשְׁפִיר מְרֻקָּם – חתיכה של בשר שמרוקם בה צורת ולד, ונראית כשפופרת, וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ – שנחתך אבר אבר במעי אמו ויצא כך, הַבָּא אַחֲרֵיהֶן – הולד הנולד אחריהם הרי הוא בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, לירש פי שנים, וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן, אלא פטור מפדיון הבן, כיון שכבר נפטר הרחם בנפל שהיה לפניו. אופן נוסף של בכור לנחלה שאינו בכור לפדיון הבן: מִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָנִים, וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה, אפילו אם ילדה בעוֹדָהּ שִׁפְחָה, וְנִשְׁתַּחְרְרָה, או שילדה בעוֹדָהּ נָכְרִית, וְנִתְגַּיְּרָה, מִשֶּׁבָּאת לְיִשְׁרָאֵל – ומשנישאה לישראל יָלְדָה, הרי זה בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, כיון שלענין ירושת פי שנים תלתה זאת התורה בולד הראשון של האב, שנאמר 'כי הוא ראשית אונו', וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן, כיון שלענין פדיון הבן תלתה זאת התורה בולד הראשון של האם, שנאמר 'פטר רחם', ואפילו אם הולד הראשון נולד לה כשהיתה שפחה או גויה, מכל מקום אין הולד שאחריו פטר רחם, ופטור מפדיון הבן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי חולק ואוֹמֵר, אם ילדה בשפחותה או בגויותה, הרי זה בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר 'פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל', עַד שֶׁיִּפְטְרוּ רֶחֶם מִיִּשְׂרָאֵל, וכיון שזה הולד הראשון שנולד לה בהיותה ישראלית, הרי זה חייב בפדיון הבן.