מסכת ברכות, פרק ב, משנה ה

משנה ה: חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן. אָמַר לָהֶם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת:

משנה ה: משנתנו מבארת שיש הפטורים ממצות קריאת שמע בזמנים מסוימים מחמת שהם טרודים במצוה אחרת: חָתָן שנשא בתולה ביום רביעי, כתקנת חכמים באותם ימים, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן של נישואיו, עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם בכל הלילות הללו לֹא עָשָׂה עדיין מַעֲשֶׂה ביאה, וכיון שזו טירדא של מצוה, פטור הוא מקריאת שמע. אך ממוצאי שבת ואילך, שכבר עברו ארבעה לילות, אינו טרוד בדבר, וחייב בקריאת שמע. מספרת המשנה, מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָרָא קריאת שמע בַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו בתמיהה, האם לֹא לִמַדְתָּנוּ רַבֵּינוּ שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן. אָמַר לָהֶם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי עול מַלְכוּת שָׁמַּיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וחידוש המשנה הוא שאדם גדול וצדיק כרבן גמליאל, שהוא בטוח בעצמו שיוכל לקרוא קריאת שמע בכוונה, יכול לנהוג כן, ואין בזה משום יוהרא, ובמשנה להלן תובא מחלוקת, האם כל אדם רשאי לנהוג כן.