מסכת ברכות, פרק ח, שיעור 112

גמרא

הגמרא דנה בסדר ברכות המאור והבשמים שבהבדלה. מביאה הגמרא מעשה: רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה, אִיקְּלַע לְבֵי רָבָא – הזדמן לביתו של רבא, חַזְיֵיהּ – ראה רב הונא בר יהודה את רבא, דְּבָּרִיךְ אַבְּשָׂמִים וְהָדַר אַמָאוֹר – שבירך תחילה על הבשמים, ואחר כך על האש, אָמַר לֵיהּ – תמה עליו רב הונא בר יהודה, מִכְדִי – והרי, בֵּין לְבֵּית שַׁמַּאי בֵּין לְבֵּית הִלֵּל, אַמָּאוֹר לֹא פְּלִיגֵי – אינם חולקים לענין ברכת 'בורא מאורי האש', ולדברי שניהם היא קודמת לברכת הבשמים, דִּתְנַן – שהרי כך שנינו במשנתנו, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נֵר וּמָזוֹן בְּשָׂמִים וְהַבְדָּלָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נֵר וּבְשָׂמִים מָזוֹן וְהַבְדָּלָה, הרי שלדברי כולם מברכים על הנר תחילה. עָנֵי רָבָא בַּתְרֵיהּ – ענה רבא ואמר אחריו, כהשלמה לדבריו, זוֹ – משנה זו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר היא, אֲבָל רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל הַמָּזוֹן, שֶׁלדברי הכל הוא בַּתְּחִלָּה, וְכן לא נחלקו עַל הַבְדָּלָה, שֶׁלדברי הכל היא בַּסּוֹף, עַל מַה נֶחְלְקוּ, עַל הַמָּאוֹר וְעַל הַבְּשָׂמִים, שֶבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מברך על המָאוֹר וְאַחַר כָּךְ על הבְּשָׂמִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מברך על הבְּשָׂמִים וְאַחַר כָּךְ על המָאוֹר.

פוסקת הגמרא את ההלכה: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, נָהֲגוּ הָעָם כְּבֵית הִלֵּל, וְאַלִּיבָּא דְּרַ' יְהוּדָה, שמברך על הבשמים ואחר כך על המאור, ונמצא שסדר הברכות הוא כך, מזון, בשמים, נר והבדלה.

משנה

משנתנו דנה בנוסח הברכה הראויה על האש בהבדלה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יש לברך 'שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ', וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יש לברך 'בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ', וכטעם שיבואר בגמרא.

גמרא

תַּנְיָא – שנינו בברייתא, אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵּית שַׁמַּאי, הטעם שיש לברך בלשון 'מאורי', לפי שהַרְבֵּה מְאוֹרוֹת יֵשׁ בָּאוּר – הרבה מיני צבעים יש בשלהבת של הנר.

משנה

אֵין מְבָרְכִין ברכות ההבדלה, לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל נָכְרִים, והטעם בנר הוא משום שלא שָׁבַת, ובבשמים הטעם הוא משום שסתם בשמים של גויים משמשים לעבודה זרה, ואין מברכים על בשמים של עבודה זרה, כמו שיבואר להלן.

וְלֹא – וכן אין מברכים עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים, לפי שהנר אינו מיועד להאיר אלא לכבוד, והבשמים אינם מיועדים לריח טוב, אלא להעביר את ריחו הרע של המת. וְלֹא – וכן אין מברכים עַל הַנֵּר, וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, לפי שהם אסורים בהנאה, כדין כל תקרובת עבודה זרה.

דין נוסף, וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר בשעת ההבדלה, עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ – עד שיהיה קרוב כל כך שיהנו מאורו.