מסכת הוריות, פרק ג, משנה ב

משנה ב: כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא, וְכֵן הַנָּשִׂיא שֶׁעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא, כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פָר, וְהַנָּשִׂיא כַהֶדְיוֹט:

משנה ב: כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָטָא והורה היתר לעצמו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וְכֵן הַנָּשִׂיא שֶׁעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא, אין דינם שוה, אלא כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פָר העלם דבר, וכדין כהן גדול שלא עבר ממשיחתו, כיון שאף על פי שאינו עובד בבית המקדש עומד הוא בקדושתו הראשונה, וְאילו הַנָּשִׂיא שעבר ממלכותו, וכגון שמרדו בו ישראל, דינו כַהֶדְיוֹט, ואינו מביא שעיר, אלא כשבה או שעירה ככל אדם.