מסכת זבחים, פרק י, משנה ג

משנה ג: הַבְּכוֹר קוֹדֵם לַמַּעֲשֵׂר מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת, מִפְנֵי שֶׁהוּא זֶבַח וְיֶשׁ בּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דָּמוֹ וְאֵמוּרָיו:

משנה ג: הַבְּכוֹר קוֹדֵם לַמַּעֲשֵׂר (-מעשר בהמה), מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ של הבכור מֵרֶחֶם, ואילו מעשר בהמה מוקדש לאחר זמן על ידי הבעלים, וְנֶאֱכָל הבכור לַכֹּהֲנִים, ואילו המעשר נאכל לבעלים. הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת, אף שהעופות הן לעולם קדשי קדשים, מִפְנֵי שֶׁהמעשר הוּא זֶבַח, הנשחט בסכין, ואילו העוף הכשרו במליקה, וְיֶשׁ בּוֹ – במין הבהמה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, והיינו דָּמוֹ וְאֵמוּרָיו, שמוקרבים על גבי המזבח, ואילו בחטאת העוף, אין למזבח אלא דמה. ואף שעולת העוף מוקטרת כליל, מכל מקום כיון שחטאת העוף קודמת לעולת העוף, והמעשר שהוא זבח קודם לחטאת העוף, ודאי שהוא קודם לעולת העוף.