מסכת חולין, פרק ו, משנה ו

משנה ו: דָּם הַנִּתָּז וְשֶׁעַל הַסַּכִּין, חַיָּב לְכַסּוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם דָּם אֶלָּא הוּא. אֲבָל יֶשׁ שָׁם דָּם שֶׁלֹּא הוּא, פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת:

משנה ו: דָּם שחיטת חיה או עוף, הַנִּתָּז על גבי הכותל, וְכן דם שֶׁעַל הַסַּכִּין, חַיָּב לְכַסּוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בביאור דברי תנא קמא, אֵימָתַי אנו אומרים שחייב הוא לכסות את הדם שעל הכותל או על הסכין, בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם דָּם נוסף אֶלָּא הוּא, וכדי לקיים מצוות כיסוי הדם עליו להשתמש בדם שניתז על הכותל או בדם שעל הסכין, אֲבָל יֶשׁ שָׁם דָּם שֶׁלֹּא הוּא, יכול הוא לכסותו, ופָּטוּר מִלְּכַסּוֹת את הדם שעל הכותל או על הסכין.