משנה ה: נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ עִסָּה, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה, עַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּל, חַיָּב, וּמִשֶּׁגִּלְגֵּל, פָּטוּר. הָעוֹשֶׂה עִסָּה עִם הַנָּכְרִי, אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:
משנה ה: נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל קמח ומים לַעֲשׂוֹת לוֹ עִסָּה, הרי עיסה זו פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה, כיון שעיסת נכרי פטורה מן החלה גם אם נילושה על ידי ישראל. אך אם נְתָנָהּ לוֹ לישראל במַתָּנָה, אם נתן לו עַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּל, ונמצא שבשעת הגלגול, שזו השעה המחייבת, היתה העיסה של ישראל, חַיָּב. וְאם נתנה לו מִשֶּׁגִּלְגֵּל, כיון שבשעת הגלגול היתה של נכרי, פָּטוּר. הָעוֹשֶׂה עִסָּה יחד עִם הַנָּכְרִי, חלק מהעיסה של ישראל וחלקה של נכרי, אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה, והיינו חמשת רבעי הקב קמח, הרי זו פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:
