מסכת חלה, פרק ד, משנה ה
משנה ה: שְׁנֵי קַבִּין שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ שֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְשֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, חָזַר וַעֲשָׂאוֹ עִסָּה אַחַת, רַבִּי עֲקִיבָא פוֹטֵר, וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין. נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ:
משנה ה: המשנה ממשיכה בנידונים השייכים למחלוקת רבי עקיבא וחכמים שהובאה במשנה הקודמת, לגבי הפרשת חלה מעיסה שעדיין אין בה שיעור: מי שהיו לו שתי עיסות של שְׁנֵי קַבִּין, כל עיסה של קב אחד, ונמצא שעתה פטורות שתיהן מהפרשת חלה, שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ שֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְשֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, והיינו שהפריש מכל עיסה חלה אחת בזמן שהיתה פטורה, וחָזַר ועירב את שתי העיסות יחד וַעֲשָׂאוֹ עִסָּה אַחַת, ונמצא שעתה יש כאן שיעור החייב בחלה, רַבִּי עֲקִיבָא פוֹטֵר, וכשיטתו במשנה הקודמת שכאשר הפריש חלה מעיסה שאין בה שיעור הרי זו חלה, ואף אם הוסיף לה אחר כך עיסה עד שנעשה בה שיעור נשארת היא פטורה מחמת ההפרשה שנעשתה בהיותה פטורה, וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין, כיון שלשיטתם ההפרשה שנעשתה בזמן שלא היה בעיסה שיעור חלה אינה כלום, ועתה כשהצטרפו שתי העיסות ויש בעיסה החדשה שיעור חלה, חייבת בהפרשת חלה. נִמְצָא חֻמְרוֹ של רבי עקיבא במשנה הקודמת, להחשיב את החלק המופרש כ'חלה' אף שלא היה בעיסה שיעור חלה, קֻלּוֹ – הוא הגורם להקל עתה לאחר שהצטרפו שתי העיסות ולפוטרן מחלה.
