מסכת יבמות, פרק ח, משניות א-ב

פרק ח, משנה א: הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵּיהֶן, יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ, וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכֵלוּ. וְאִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכֵלוּ:

משנה ב: אֵיזֶהוּ פְּצוּעַ דַּכָּא, כֹּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן. וּכְרוּת שָׁפְכָה, כֹּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד. וְאִם נִשְׁתַּיֵּר מֵהָעֲטָרָה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, כָּשֵׁר. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, מֻתָּרִין בְּגִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבוֹא בַקָּהָל, שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'.

פרק ח, משנה א: פרק זה עוסק בדינם של פסולי קהל, לענין אכילה בתרומה ולענין נישואין: הֶעָרֵל – כהן שלא נימול, אפילו אם היה הדבר בהיתר, וכגון שמתו אחיו מחמת מילה ויש סכנה למולו, וְכן כָל הכהנים הַטְּמֵאִים, לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה, ולמדו כן חז"ל מפסוקים, אבל על אף שהם עצמם אסורים בתרומה, מכל מקום נְשֵׁיהֶם וְעַבְדֵיהֶם יֹאכְלוּ, כיון שהפסול שלהם אינו פסול עצמי, אלא פסול מקרי בגופם, ולכן אינו פוסל אלא אותם עצמם, ולא את אותם האוכלים מכוחם, כנשיהם ועבדיהם. כהן שהוא פְּצוּעַ דַּכָּא, וְכן כהן שהוא כְרוּת שָׁפְכָה, שמחמת מומים אלו אינו יכול להוליד, ואסור לו לישא בת ישראל [אלא רק גיורת], הֵם וְעַבְדֵיהֶם, יֹאכְלוּ בתרומה, ככל כהן, נְשֵׁיהֶם לֹא יֹאכְלוּ, כיון שבת ישראל אסורה עליו, וביאת פסול על בת ישראל פוסלת אותה מכהונה ומאכילה בתרומה, וְאִם לֹא יְדָעָהּ [-אם לא בא עליה] מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, נמצא שלא נפסלה לכהונה, והֲרֵי אֵלּוּ [-נשותיהם] יֹאכְלוּ.

משנה ב: מבארת המשנה, אֵי זֶה הוּא פְּצוּעַ דַּכָּא, כָּל שֶׁנִּפְצְעוּ בֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִילּוּ אַחַת מֵהֶן. ואיזה הוא כְּרוּת שָׁפְכָה, כָּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד, אבל אִם נִשְׁתַּיֵּר מֵעֲטָרָה [-שורת בשר המקיפה את מקום המילה] לכיוון הגוף אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה סביב, כָּשֵׁר. מוסיפה המשנה ומבארת את דינם לגבי נישואין: פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, אסורים לישא בת ישראל, ומֻתָּרִים בְּגִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת, וְאֵין אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבֹא בַּקָּהָל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג ב) 'לֹא יָבֹא פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה".