מסכת יבמות, פרק יא, משנה ד

משנה ד: הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרַב וַלְדָהּ בִּוְלַד כַּלָּתָהּ, הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וָמֵתוּ, בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּבְנֵי הַזְּקֵנָה, אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין, שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו. מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים, בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵנָה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וּבְנֵי הַכַּלָּה, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם:

הָאִשָּׁה, שֶׁנִּתְעָרַב וַלְדָהּ בִּוְלַד כַּלָּתָהּ, והִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וָמֵתוּ שניהם ללא ילדים, בְּנֵי הַכַּלָּה הודאיים, חוֹלְצִין לאשת המת שאין ידוע אם הוא אחיהם או דודם, וְלֹא מְיַבְּמִין, כיון שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו, שאז אמנם היא חייבת ביבום או חליצה, אך גם סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, שאז היא אסורה עליו באיסור כרת. וּבְנֵי הַזְּקֵנָה הודאיים, ימתינו עד שיחלצו לה בני הכלה הודאיים, ואז אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין, כיון שאין כאן כל חשש איסור, לפי שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו, אם היה המת אחיהם, ואז האשה חייבת ביבום או חליצה מהם, וְספק אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו, אם היה המת בן אחיהם, שאמנם אז אינה זקוקה ליבומם, אך לאחר שחלצו לה בני הכלה הרי היא מותרת לכל אדם, ואף לאחי אבי בעלה.

מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים – אם מתו הבנים הודאיים של הכלה ושל החמות, בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵנָה, כלומר, לגבי בן החמות, שמת ללא ילדים, ואשתו זקוקה ליבום, חוֹלְצִין הבנים המסופקים, ואחר שחלצו שניהם בודאי הותרה להנשא למי שתרצה, וְלֹא מְיַבְּמִין – אך אסור להם לייבמה, כיון שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו, הזקוקה ליבומו, וְספק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, האסורה עליו באיסור כרת. וּבְנֵי הַכַּלָּה – לגבי בן הכלה שמת ללא ילדים, ואשתו זקוקה ליבום, אֶחָד חוֹלֵץ, וְאֶחָד מְיַבֵּם, וממה נפשך, או שהראשון היה אח המת האמיתי, והותרה על ידי החליצה להנשא למי שתרצה, ומותרת גם לו [שאין אשת בן האח אסורה על האח לאחר שחלצה], או שהשני הוא האח האמיתי של המת, והוא מייבמה.