מסכת יומא, פרק ג, משנה ט
משנה ט: בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה, לִצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ, הַסְּגָן מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים, וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ, וַעֲשָׂאָן בֶּן גַּמְלָא שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשֶׁבַח:
לאחר שהתוודה הכהן הגדול על פרו, בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה, לִצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ, הַסְּגָן של הכהן הגדול היה עומד מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב של הכהנים העובדים בבית המקדש באותו יום היה עומד מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁם היו עומדים שְׁנֵי שְׂעִירִים, וְקַלְפִּי – קופסת עץ הָיְתָה שָׁם, וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת, באחד היה כתוב לה' ובשני היה כתוב לעזאזל, ושֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ – הגורלות היו עשויים מעץ ששמו 'אשכרוע', וַעֲשָׂאָן בֶּן גַּמְלָא – יהושע בן גמלא, כשהתמנה להיות כהן גדול, שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ על כך לְשֶׁבַח:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
