מסכת כלאים, פרק ז, משנה ה
משנה ה: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע אֶת כַּרְמוֹ בַּשְּׁבִיעִית, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר, אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:
משנה ה: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע אֶת כַּרְמוֹ בַּשְּׁבִיעִית – זרע תבואה בכרמו בשנת השמיטה, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר, אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ (-אוסר) דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וכיון שבשנת השמיטה אין גידולי הקרקע שייכים לאדם, שהרי התורה הפקירה אותם ממנו, נמצא שאין הגפנים ואין התבואה שייכים לו, ואינו יכול לאוסרם.
