מסכת כלים, פרק ח, משנה ד

משנה ד: קְדֵרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה בַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵלִים. הָיָה בָהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ, נִטְמָא וְטִמְּאָהּ. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי:

משנה ד: קְדֵרָה פתוחה וריקה שֶׁהִיא נְתוּנָה כולה בַתַּנּוּר, ופי הקדירה נמצא בתוך חלל התנור, והיה הַשֶּׁרֶץ המת בַּתַּנּוּר, הַקְּדֵרָה עצמה נשארת טְהוֹרָה, כיון שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס טמא מְטַמֵּא כֵלִים. אבל אם הָיָה בָהּ – בקדירה מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ -הראוי להרטיב את הנוגע בו], נִטְמָא המשקה כדין אוכלים ומשקים הנמצאים בתנור שיש בו טומאה, כיון שפי הקדירה בתוך התנור ונחשבים המשקים כנמצאים בחלל התנור הטמא, וְטִמְּאָהּ – ומשקה זה מטמא את הקדירה, שהרי משקים טמאים מטמאים כלים, ומסיימת המשנה בדרך מליצה, הֲרֵי זֶה אוֹמֵר – כביכול הקדירה אומרת למשקים, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי – השרץ שטימא אותך לא טימא אותי, וכפי שהתבאר שאין הקדירה נטמאת מהשרץ שבתנור, וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי – ואילו אתה שנטמאת מהשרץ, טמאת אותי.