מסכת כלים, פרק ח, משנה ו

משנה ו: בֵּית שְׂאֹר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, הַשְּׂאֹר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ וְהַקֶּרֶץ בֵּינְתַיִם, הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר. וְאִם הָיָה כַזַּיִת מִן הַמֵּת, הַתַּנּוּר וְהַבַּיִת טָמֵא, וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר. אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא:

משנה ו: נאמר בפסוק לגבי טומאת אהל המת (במדבר יט טו) 'וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא', ויש ללמוד מכך שכלי שיש עליו 'צמיד פתיל', והיינו כלי שיש עליו כיסוי המחובר אליו (ופרטי דין 'צמיד פתיל' יבוארו להלן פרק י'), מציל את הכלי מטומאה באהל המת, ובנוסף לכך דרשו חכמים ממה שנאמר לגבי טומאת שרץ שהוא מטמא 'מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל' (ויקרא יא לד), שרק 'מכל האוכל' יש אוכלים שנטמאים, ולא כל האוכל נטמא, והיינו אוכל הנמצא בתוך כלי המוקף צמיד פתיל, ונמצא הכלי כולו בתוך תנור חרס טמא, שאף שאויר התנור טמא מכל מקום האוכלים שבתוך הכלי אינם נטמאים, ואמנם אף שהכלי מציל את האוכלים שבתוכו שלא ייטמאו, מכל מקום אם היתה הטומאה בתוך אותו כלי אין ה'צמיד פתיל' המקיף אותו חוצץ בפני הטומאה שלא תצא החוצה. משנתנו דנה בענין זה: בֵּית שְׂאֹר – כלי חרס המשמש להניח בו עיסה כדי שתחמיץ, שהיה מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל, וְנָתוּן הבית שאור כולו לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, והַשְּׂאֹר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ – ובתוך אותו כלי היו גם עיסה וגם שרץ מת, וְהַקֶּרֶץ בֵּינְתַיִם – בתוך אותו כלי היתה מחיצה מתחתית הכלי ועד פיו העליון, וחוצצת בין העיסה לבין השרץ, ומחמת חציצה זו אנו מחשיבים זאת כאילו השרץ והעיסה נמצאים בשני כלים נפרדים, שכל אחד מהם מוקף צמיד פתיל, הַתַּנּוּר טָמֵא מחמת השרץ, כיון שאין צמיד פתיל חוצץ בפני הטומאה שלא תצא, והרי זה כאילו מונח השרץ באויר התנור, ומטמאו, וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר, כיון שהשאור נמצא בכלי המוקף צמיד פתיל, החוצץ בפני הטומאה שלא תכנס לתוך הכלי. וְאִם הָיָה בתוך אותו כלי כַזַּיִת מִן הַמֵּת, המטמא את כל האהל שהוא נמצא בו, הַתַּנּוּר וְהַבַּיִת טָמֵא, כיון שאין הצמיד פתיל חוצץ בפני הטומאה, והרי זה ככל כזית מן המת המונח באהל שהוא מטמא את כל האהל, וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר, כיון שהצמיד פתיל שבכלי חוצץ בפני טומאת המת שלא תכנס לתוך אותו חלק כלי שהשאור מונח בו, ואינו נטמא. אמנם אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח – אם נפרצה המחיצה שבין השאור לבין השרץ או המת בשיעור של טפח או יותר, הַכֹּל טָמֵא, כיון שמקום שהוא פתוח בשיעור טפח מביא את הטומאה.