מסכת כלים, פרק ט, משנה ח 2

המשך משנה ח: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיַיִן, אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ לִשְׁאָר מַשְׁקִין, אֲפִלּוּ כָל שֶׁהוּא, טְמֵאִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בִידֵי אָדָם. אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ בִידֵי אָדָם, אֲפִלּוּ כָל שֶׁהוּא, טְמֵאִים. נִקְּבוּ, הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים. הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִים, שִׁעוּרָן בְּמַשְׁקִים. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ, מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, בְּצָמִיד פָּתִיל וּבְכוֹנֵס מַשְׁקֶה:

מסיימת עתה המשנה ואומרת כללים שאין בהם מחלוקת: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, ששיעור נקב שבחביות יין הוא כמלא מיצה שניה של שיפון, ושיעור הנקב בחצבים גדולים הוא כמלא מיצה שניה של קנה, בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ החביות והחצבים הגדולים לְיַיִן, כיון שאין אדם רוצה שריח היין יפוג דרך נקבים אלו, ולכן רק אם הם נקבים גדולים שניתן להשתמש בהם והיינו כמלא מיצה של שיפון או של קנה] נח לו בכך, אך אם הם פחותים מכך, שאינו יכול להשתמש בהם בקלות וגם הם מפיגים את ריח היין, אין נח לו בכך, ולכן אינם מביאים את הטומאה. אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ החביות והחצבים לִשְׁאָר מַשְׁקִין, שנח לאדם בכל נקב שהוא שראוי להשתמש בו, שהרי האויר יפה לשאר המשקים, אֲפִלּוּ היה הנקב בשיעור כָל שֶׁהוּא, הרי אלו טְמֵאִים. מוסיפה המשנה כלל נוסף, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שבחביות וחצבים המיוחדים ליין שיעור הנקב המביא את הטומאה הוא כפי שהתבאר לעיל, מלא מיצה של שיפון או של קנה, בִּזְמַן שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ נקבים אלו בִידֵי אָדָם -בכוונה], אלא נעשו הנקבים מאליהם, אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ הנקבים בִידֵי אָדָם, בכוונה, אֲפִלּוּ היה הנקב כָל שֶׁהוּא, הרי אלו טְמֵאִים, כיון שנקבים אלו מביאים את הטומאה.

דין נוסף, אם לא ניקב הטיט הסותם את פי החבית, אלא נִקְּבוּ הכלים עצמם, אם היה זה כלי הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים – נקב שזית יכול לצאת ממנו מביא את הטומאה, ואם היה זה כלי הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִים, שִׁעוּרָן בְּמַשְׁקִים – אם יכול משקה להכנס מבחוץ לתוך הכלי כאשר משקעים את הכלי במים הרי הוא מביא את הטומאה, ואם רוצה האדם שלא תיכנס טומאה לכלי עליו לסתום את הנקב בטיט. ואם היה זה כלי הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ – לאוכלים ולמשקים, מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, בְּצָמִיד פָּתִיל וּבְכוֹנֵס מַשְׁקֶה, כלומר, שאם ניקב בשיעור שמשקה יכול להכנס לתוכו, נכנסת בו הטומאה עד שיסתום את הנקב בטיט, ואז נחשב הוא כסתום ב'צמיד פתיל' ואינו מביא את הטומאה לתוכו.