מסכת כלים, פרק טו, משנה ד

משנה ד: כָּל הַתְּלוֹיִים, טְמֵאִין, חוּץ מִתְּלוֹי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֻּלָּן טְהוֹרִין, חוּץ מִתְּלוֹי נָפָה שֶׁל סִלָּתִין, וּתְלוֹי כִּבְרַת גְּרָנוֹת, וּתְלוֹי מַגַּל יָד, וּתְלוֹי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְסַיֵּעַ בִּשְׁעַת מְלָאכָה, טָמֵא. הֶעָשׂוּי לִתְלוֹי, טָהוֹר:

משנה ד: כָּל הַתְּלוֹיִים – רצועות של בד או גמי המחוברות לכלים ועל ידם תולים את הכלים, כיון שהם מחוברים לכלים נחשבים הם כחלק מהכלי, וטְמֵאִין – מקבלים טומאה כמו הכלים עצמם, חוּץ מִתְּלוֹי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, כיון שלפעמים כאשר בעל הבית זקוק להם הוא מנתק אותם מהנפה או הכברה ומשתמש בהם לדברים אחרים, ולכן אין הם נחשבים כחלק מהכלי, ואינם מקבלים טומאה כמותו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֻּלָּן – כל הרצועות הללו המשמשות לתליה ומחוברות לכלים, טְהוֹרִין, כיון שאף דברים המחוברים לכלים אינם נחשבים כחלק מהם, כיון שאינם נצרכים לעיקר המלאכה הנעשית על ידי אותם כלים, חוּץ מִתְּלוֹי נָפָה שֶׁל סַלָּתִין – רצועת תליה של נפת בוררי סולת, שהם מכניסים ידיהם לרצועות אלו ומנפים את הסולת, וּתְלוֹי כִּבְרַת גְּרָנוֹת – כברה של בוררי חיטים מהמוץ המעורב בהם, שתולים את הכברה בין שני עצים ומנענעים אותה, וכשהם מתעייפים הם מכניסים את ידיהם לאותן רצועות תליה ומנענעים בהן את הכברה, וּתְלוֹי מַגַּל יָד, וּתְלוֹי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁין – בלשי המלך המחפשים על ידי מקלות בתוך התבואה אחר דברים המוטמנים שם ומוברחים מהמכס, ודרכם להכניס ידם לתוך רצועות תליה אלו בזמן שהם משתמשים במקלות לחפש אחרי הדברים המוברחים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן – כל התלויים הללו מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה של כלים אלו. זֶה הַכְּלָל לפי דעת חכמים, כל תלוי הֶעָשׂוּי לְסַיֵּעַ בִּשְׁעַת מְלָאכָה, נחשב כחלק מהכלי, וטָמֵא – מקבל טומאה, וכל תלוי הֶעָשׂוּי לִתְלוֹי – רק לתליה, טָהוֹר – אינו מקבל טומאה.