מסכת כלים, פרק י, משנה ד

משנה ד: הַכַּדּוּר וְהַפְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי שֶׁנְּתָנָן עַל פִּי הֶחָבִית, אִם מֵרַח מִן הַצְּדָדִין, לֹא הִצִּיל, עַד שֶׁיְּמָרַח מִלְמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן. וְכֵן בְּמַטְלִית שֶׁל בֶּגֶד. הָיְתָה שֶׁל נְיָר אוֹ שֶׁל עוֹר, וּקְשָׁרָהּ בִּמְשִׁיחָה, אִם מֵרַח מִן הַצְּדָדִין, הִצִּיל:

משנה ד: משנתנו ממשיכה לדון באופנים שונים של סתימת כלים ב'צמיד פתיל': הַכַּדּוּר שמשחקים בו הילדים, והוא חלול, וְהַפְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי – חוט ארוך של גמי לח, שכורכים אותו לאורכו בצורת עיגול, והוא חלול, שֶׁנְּתָנָן עַל פִּי הֶחָבִית כדי לסותמה, אפילו אִם מֵרַח בטיט מִן הַצְּדָדִין – במקומות שבהם נוגעים הכדור והפקעת בחבית, וחיברם בכך לחבית, לֹא הִצִּיל, כיון שהוא חלול ואינו נחשב כסתימה לחבית, עַד שֶׁיְּמָרַח גם מִלְמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן – מעל ומתחת הכדור והפקעת, באופן שיכסה המירוח את כולו, ועל ידי זה נחשב הדבר כסתימה של צמיד פתיל. וְכֵן הדין בְּמַטְלִית שֶׁל בֶּגֶד שכרכה על פי החבית, שכיון שהבגד ארוג ומלא נקבים אינו נחשב סתימה עד שימרח את כולו בטיט, והטיט עצמו נחשב כסתימה של צמיד פתיל. הָיְתָה המטלית שֶׁל נְיָר אוֹ שֶׁל עוֹר, שאין בה נקבים כלל, וּקְשָׁרָהּ בִּמְשִׁיחָה – הידק אותם לכלי בחוט הכרוך סביבם, אין צורך שימרח על גבם כיון שהם עצמם אטומים לגמרי, אלא אִם מֵרַח מִן הַצְּדָדִין, כדי לחברם לחבית, הרי זה צמיד פתיל, והִצִּיל את החבית מלקבל טומאה ובכל האופנים המוזכרים במשנתנו מדובר כשאין הכיסוי עצמו מקבל טומאה, וכגון במטליות שאין בהן שלש על שלש אצבעות, כיון שדבר שהוא עצמו מקבל טומאה, אינו יכול להחשב כצמיד פתיל ולהציל מפני הטומאה].