מסכת כלים, פרק יא, משנה א

משנה א: כְּלֵי מַתָּכוֹת, פְּשׁוּטֵיהֶן וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִין. נִשְׁבְּרוּ, טָהָרוּ. חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כְּלִי, חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא לְכָל טֻמְאָה, אֶלָּא לְטֻמְאַת הַנָּפֶשׁ:

בפרקים הקודמים (פרקים א-י) התבארו דיני כלי חרס, שאין להם טהרה במקוה אלא שבירתם היא טהרתם, ומפרק זה יתבארו דיניהם של כלי מתכות, שיש להם טהרה.

משנה א: נאמר בתורה לגבי כלי מתכות 'אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת, כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר, אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם' (במדבר לא כב-כג), ומשמעות לשון הפסוק היא שכל כלי מתכת, ואפילו שאין לו בית קיבול כלל, מקבל טומאה. ולכן כְּלֵי מַתָּכוֹת, בין פְּשׁוּטֵיהֶן וּבין מְקַבְּלֵיהֶן – כלים פשוטים שאין להם בית קיבול, וכלים שיש להם בית קיבול, טְמֵאִין – מקבלים טומאה. אמנם יש צורך שיהא זה 'כלי', ולכן אם לאחר שנטמאו הכלים נִשְׁבְּרוּ, ואינם משמשים ככלים כלל, אפילו שלא טבלם במים ולא היזה עליהם אפר פרה אדומה, טָהָרוּ מטומאתם. חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן (-מאותם שברים שהיו טמאים ונטהרו בשבירתם) כְּלִי חדש, אף שמעיקר דין התורה הרי הם טהורים, מכל מקום מדרבנן חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה, כיון שחששו חכמים שיסברו בני אדם שטהרה על ידי הטבלה והזיית אפר פרה אדומה דומה לטהרה על ידי שבירת הכלי, ויחשבו שכשם ששבירת הכלי מטהרתו לגמרי, ואפילו באותו יום ניתן לעשות ממנו כלי חדש שיהא טהור, כך הטבלתו מטהרת אותו מיד, ולא ידעו שגם לאחר הטבלתו יש צורך להמתין שיסתיים היום ('הערב שמש'), וכן אם נטמא בטומאת מת יש צורך להמתין שבעה ימים, ולהזות עליו ביום השלישי והשביעי, ולכן בכל הטומאות תקנו שאם נשבר הכלי, ועשו ממנו כלי חדש, חוזר לטומאתו הראשונה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא לְכָל טֻמְאָה תקנו כן, אֶלָּא לְטֻמְאַת הַנָּפֶשׁ – טומאת מת בלבד, כיון שסובר רבן שמעון בן גמליאל שטעם התקנה הוא כיון שכל אדם שנטמא לו כלי מתכת לא ימתין שבעה ימים לטהרו על ידי אפר פרה אדומה, אלא ישברנו ויחזור ויעשה ממנו כלי חדש (וכמו שהובא בגמרא (שבת טז:) 'מעשה בשל ציון המלכה, שעשתה משתה לבנה, ונטמאו כל כליה, ושברתן, ונתנתן לצורף וריתכן ועשה מהן כלים חדשים, ואמרו חכמים יחזרו לטומאתן ישנה) ומתוך כך ישכחו את דיני הטהרה על ידי אפר פרה אדומה, ולכן רק בטומאה זו תקנו שאם נשבר הכלי ועשו ממנו כלי חדש, חוזר לטומאתו הראשונה, אך לא בשאר טומאות.