מסכת כלים, פרק יד, משנה ז

משנה ז: כְּלֵי מַתָּכוֹת מִטַּמְּאִין וּמִטַּהֲרִין שְׁבוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינָן מִטַּהֲרִין אֶלָּא שְׁלֵמִין. כֵּיצַד, הִזָּה עֲלֵיהֶן, נִשְׁבְּרוּ בוֹ בַיּוֹם, הִתִּיכָן וְחָזַר וְהִזָּה עֲלֵיהֶן שֵׁנִית בּוֹ בַיּוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵין הַזָּיָה פָּחוֹת מִשְּׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי:

משנה ז: כלי מתכות שנטמאו בטומאת מת, צריכים הזאה ביום השלישי וביום השביעי, ואז נטהרים על ידי הטבלתם. ומעיקר דין התורה, כלי מתכות טמאים שנשברו, פקעה טומאתם מיד, ואף אם עשה מהם כלים חדשים בו ביום, הרי הם טהורים. אמנם התבאר לעיל (פי"א מ"א) שגזרו חכמים שכלי מתכות טמאים שנשברו ועשה מהם כלים חדשים, חוזרים לטומאתם הישנה, ולדעת תנא קמא שם הטעם הוא כיון שחששו שיסברו בני אדם שכשם ששבירתם מטהרתם מיד כך הטבלתם מטהרתם מיד ואינם צריכים הערב שמש, ולפי זה גזרו כן בכל הטומאות. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל חששו שתשתכח תורת הזאת מי חטאת, וגזרו כן רק בטומאת מת. משנתנו מבארת כיצד היא דרך טהרתם של כלים אלו שנשברו בעודם טמאים. כְּלֵי מַתָּכוֹת שנטמאו בטומאת מת, מִטַּמְּאִין וּמִטַּהֲרִין גם כשהן שְׁבוּרִין, וכפי שיבואר, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינָן מִטַּהֲרִין אֶלָּא כשהם שְׁלֵמִין. ומבארת המשנה את מחלוקתם, כֵּיצַד, כלי מתכת שנטמאו בטומאת מת, ובעודם שלמים הִזָּה עֲלֵיהֶן ביום השלישי לטומאתם, ונִשְׁבְּרוּ בוֹ בַיּוֹם, ומדין התורה נטהרו לגמרי ואינם צריכים עוד הזיה, והִתִּיכָן באותו יום ועשה מהם כלים חדשים, ומדרבנן חזרה אליהם טומאתם הישנה, וְחָזַר וְהִזָּה עֲלֵיהֶן שֵׁנִית בּוֹ בַיּוֹם את אותה הזיה שניה שהיתה צריכה להיעשות ביום השביעי, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין מיד, כי אף שגזרו חכמים שתחזור עליהם טומאתם הישנה, לא גזרו שיצטרכו להמתין עוד ארבעה ימים ולהזות עליהם ביום השביעי, אלא כיון שהיזו עליהם עוד פעם אחת נטהרו לגמרי, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כיון שהוא סובר כרבן שמעון בן גמליאל לעיל (פי"א מ"א) שהטעם בגזירת חכמים זו היא כדי שלא תשתכח תורת מי חטאת של אפר פרה אדומה, וכיון שבאופן זה היזו פעמיים על הכלי, אף שההזיה השניה לא היתה ביום השביעי, מכל מקום אין חשש שתשתכח תורת מי חטאת, וזהו שאמר רבי אליעזר בתחילת המשנה שכלי מתכות 'מיטמאן ומיטהרין שבורים', כלומר, שחלק מטהרתם נעשה כשהם שבורים, שעל ידי שבירתם לא הוצרכו להמתין ליום השביעי אלא נטהרו בו ביום על ידי הזיה נוספת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חולק ואוֹמֵר, אף בכלים שנשברו ונעשו מחדש, אֵין הַזָּיָה פָּחוֹת מִשְּׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי, ולכן אף באופן זה שנשברו הכלים לאחר הזיה ראשונה ביום השלישי, ועשו מהם כלים חדשים, יש צורך (מדרבנן) בהזיה נוספת ביום השביעי, וזהו שאמר רבי יהושע בתחילת המשנה 'אינן מיטהרין אלא שלמים', כלומר, שאין שבירתם מועילה לקצר את זמן טהרתם, אלא דינם ככל כלי מתכות שלמים שצריכים הזיה ביום השלישי וביום השביעי.