מסכת כלים, פרק יז, משנה ח

משנה ח: כַּזַּיִת שֶׁאָמְרוּ, לֹא גָדוֹל וְלֹא קָטָן אֶלָּא בֵינוֹנִי, זֶה אֵגוֹרִי. כַּשְּׂעֹרָה שֶׁאָמְרוּ, לֹא גְדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה אֶלָּא בֵינוֹנִית, זוֹ מִדְבָּרִית. כָּעֲדָשָׁה שֶׁאָמְרוּ, לֹא גְדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה אֶלָּא בֵינוֹנִית, זוֹ מִצְרִית. כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה בָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ, לֹא גָדוֹל וְלֹא קָטָן אֶלָּא בֵינוֹנִי. אֵיזֶה הוּא בֵינוֹנִי, כֹּל שֶׁהֶקֵּפוֹ טָפַח:

משנה ח: שיעור כַּזַּיִת שֶׁאָמְרוּ חכמים ברוב שיעורי התורה וכגון כזית מן המת לגבי טומאה], לֹא משערים אותו בזית גָדוֹל, וְלֹא בזית קָטָן, אֶלָּא בזית בֵינוֹנִי, ומבארת המשנה איזה הוא זית בינוני, זֶה המכונה זית אֵגוֹרִי, לפי שהוא אוגר ושומר בתוכו את השמן בפני עצמו, והשמן מזומן לצאת ממנו, ושלא כתפוחים וכדומה שהמים בלועים בפרי.

שיעור כַּשְּׂעֹרָה שֶׁאָמְרוּ חכמים, והיינו לגבי עצם מן המת, שאם היא בשיעור שעורה הרי היא מטמאת, לֹא שעורה גְדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה, אֶלָּא בֵינוֹנִית, וזוֹ שעורה מִדְבָּרִית.

שיעור כָּעֲדָשָׁה שֶׁאָמְרוּ חכמים, לגבי טומאת שרץ, ששיעורו כעדשה, ולגבי טומאת צרעת, שאם נראה בו מחיית בשר חי הרי זה סימן טומאה, ושיעור מחיה זה הוא כעדשה, לֹא כעדשה גְדוֹלָה וְלֹא כעדשה קְטַנָּה, אֶלָּא כעדשה בֵינוֹנִית, זוֹ עדשה מִצְרִית.

כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה, אם האהילו על מת ועל דברים טהורים, נטמאים אותם דברים כדין טהרות שבאהל המת, שיעור מטלטלין אלו הוא לכל הפחות בְּרוחב של עֳבִי הַמַּרְדֵּעַ, ומרדע זה הוא מקל שמכים בו את הבהמה כדי שתלך כראוי, ומשערים זאת לֹא במרדע גָדוֹל וְלֹא במרדע קָטָן, אֶלָּא במרדע בֵינוֹנִי. ואֵיזֶה הוּא שיעורו של מרדע בֵינוֹנִי, כֹּל שֶׁהֶקֵּפוֹ טָפַח, ואז שיעור עוביו הוא שליש טפח, ומטלטלין ברוחב זה מביאים את הטומאה ושיעור זה הוא מדרבנן, ואילו מן התורה רק מטלטלין שיש ברוחבם טפח מביאים את הטומאה, אך חכמים גזרו על מטלטלין שיש בהיקפם טפח, משום מטלטלין שיש ברוחבם טפח].