מסכת כלים, פרק כא, משנה א2

המשך משנה א: בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, וּבְכָפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הָאַרְגָּמָן, וּבְעִירָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַחֲזִירָהּ, טָמֵא. הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָּה, בָּאַשְׁוָיָה, טָהוֹר. הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה, עַד שֶׁלֹּא פֵרְעָהּ, טָמֵא. מִשֶּׁפֵּרְעָהּ, טָהוֹר:

אבל הנוגע בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, וזהו כינוי לחוט הערב לאחר שהועבר בין חוטי השתי, אך עדיין לא הכה האורג ב'קירוס', הוא המסרק המהדק את חוטי השתי לאחר שהועבר בהם חוט הערב, וְכן הנוגע בַשְּׁתִי הָעוֹמֵד – בחוטי השתי המתוחים בין ה'כובד העליון' שעליו כרוכים כל חוטי השתי, לבין ה'כובד התחתון' שעליו מגלגלים את הבד הארוג, וחוטים אלו עומדים ומוכנים לאריגה, וּבְכָפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הָאַרְגָּמָן – חתיכת בגד שתופרים על גבי חוטי הארגמן היקרים, כדי שלא יתלכלכו מידיו של האורג, וּבְעִירָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַחֲזִירָהּ – עניבה שנוצרה בעת האריגה מחוט הערב, וכיון שהיא קטנה ביותר אין האורג חותכה, אלא מכופף אותה לתוך המשך החוטים הארוגים, ונעשית חלק מהבד הארוג, טָמֵא – אם נגעה טומאה בבד, הנוגע בכל אחד מהדברים שהוזכרו כאן נטמא, וכן אם נגעה בהם טומאה נטמא הבד, כיון שכל אלו הם דברים העתידים להשאר שם בקביעות.

הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָּה – מין מוט מתכת שהצמר מונח עליו לפני הטוויה, והטווה מושך צמר זה וטווהו וכורך את החוט שנוצר על הפלך שלפניו, בָּאַשְׁוָיָה – בפלך, שכורכים עליו את חוט הצמר הטווי, טָהוֹר, כלומר, אם נגעה טומאה בצמר או בחוט הכרוך על הפלך אין האימה והאשויה נטמאים, כיון שהצמר מונח עליהם בדרך עראי, ואינם נחשבים מחוברים. הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה, וזהו כדור ברזל שיש בראש הפלך, כדי להכביד עליו בשעת הטוויה, עַד שֶׁלֹּא פֵרְעָהּ – כל זמן שאותה פיקה מכוסה בחוטי הצמר הטוויים, הרי זה נחשב חיבור, וטָמֵא – אם נגעה טומאה בחוט נטמאת הפיקה, כיון שהכל נחשב דבר אחד. מִשֶּׁפֵּרְעָהּ – לאחר שהתגלתה הפיקה על ידי הסרת החוט מעליה, טָהוֹר, כיון שאין זה נחשב חיבור לחוט, ודומה הדבר לאימה ואשויה, שאינם נחשבים מחוברים לחוט.