מסכת כלים, פרק כד, משנה יב

משנה יב: שְׁלֹשָׁה עוֹרוֹת הֵן. הֶעָשׂוּי לְשָׁטִיחַ, טָמֵא מִדְרָס. לְתַכְרִיךְ הַכֵּלִים, טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל רְצוּעוֹת וְשֶׁל סַנְדָּלִים, טְהוֹרָה מִכְּלוּם:

משנה יב: שְׁלֹשָׁה עוֹרוֹת הֵן, החלוקים בדיניהם לגבי טומאה וטהרה. עור הֶעָשׂוּי לְשָׁטִיחַ, ומיועד לכך שיישבו עליו, טָמֵא טומאת מִדְרָס. עור המיועד לְתַכְרִיךְ הַכֵּלִים – לעטוף בו כלים כדי לשומרם, הרי זה נחשב כאילו יש לו בית קיבול, והרי הוא טָמֵא טְמֵא מֵת וכן שאר טומאות, אך אינו מטמא טומאת מדרס. וְעור שֶׁל רְצוּעוֹת וְשֶׁל סַנְדָּלִים – עור שלם וגדול שעומדים לחותכו לרצועות וסנדלים, טְהוֹרָה מִכְּלוּם, כיון שחסר עדיין עשיית מעשה כדי שייחשב ככלי הראוי לקבל טומאה, אבל לאחר שכבר נחתך לרצועות וסנדלים הרי הם מקבלים טומאה.