מסכת כלים, פרק כט, משנה ו

משנה ו: חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל צַמָּרִים, וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי זְכוּכִית, טְפָחַיִם. יַד הַמַּקּוֹר, טְפָחַיִם. יַד הַמַּעֲצָד שֶׁל לִגְיוֹנוֹת, טְפָחַיִם. יַד הַקֻּרְנָס שֶׁל זֶהָבִים, טְפָחַיִם. וְשֶׁל חָרָשִׁין, שְׁלֹשָׁה טְפָחִים:

משנה ו: חוּט שתולים בו את המֹאזְנַיִם בעת השקילה, שֶׁל צַמָּרִים – מוכרי צמר, וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי זְכוּכִית, כיון שהם שוקלים מידה רבה וכבדה, שיעור החוט הוא טְפָחַיִם, כדי שיוכל לאחוז את החוט בשתי ידיו.

יַד הַמַּקּוֹר – ידית של פטיש המיוחד לניקור אבן הריחיים, שמבקעים אותה כדי שתהיה מחוספסת ותטחן היטב את החיטים, כיון שזו אבן קשה וצריך לאחוז את הידית בשתי ידיו, שיעור אורכה הוא טְפָחַיִם. יַד הַמַּעֲצָד שֶׁל לִגְיוֹנוֹת – ידית של כלי שמשתמשים בו הלוחמים להכות באויבים, ואוחזים אותו בשתי ידים, טְפָחַיִם. יַד הַקֻּרְנָס שֶׁל זֶהָבִים – ידית הפטיש שמשתמשים בו מרדדי טסי הזהב, טְפָחַיִם, כיון שצריכים כח רב לרדדם דק דק, ולכן אוחזים את הקורנס בשתי ידיהם. וְשיעור ידית הפטיש שֶׁל חָרָשִׁין – חרשי ברזל, המרדדים או חותכים ברזל מלובן, שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כיון שהם עוסקים בברזל מלובן באש, ואף הפטיש מתחמם מכך, צריכים להרחיק את ידם טפח ממקום הברזל, וכיון שאוחזים את הפטיש בשתי ידים, צריכה הידית להיות באורך שלשה טפחים.