מסכת כתובות, פרק ד, משנה ה

משנה ה: לְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב, עַד שֶׁתִכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשׂוּאִין. מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל. הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל:

משנה ה: כפי שהתבאר במשניות לעיל, יש לאב זכויות מסוימות בבתו, וזכויות אלו עוברות לבעל, משנתנו מבארת באיזה זמן עוברות הזכויות מהאב אל הבעל: לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב, וכל הזכויות שבה שייכות עדיין לאב, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשׂוּאִין. מָסַר הָאָב את בתו לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא נחשבת כנמצאת בִּרְשׁוּת הַבַּעַל. אבל אם הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב יחד עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא עדיין בִּרְשׁוּת הָאָב. מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב את הבת לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַבַּעַל.