מסכת מגילה, פרק א, שיעור 8

הרי"ף מביא עתה את סוגיית הגמרא במסכת תענית בענין זה של ימי הפורים: תְּנָן הָתָם – שנינו שם, במסכת תענית (טו:), כָּל הַכָּתוּב – כל אותם ימים האמורים בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית, דְּלֹא לְמִסְפַּד בְּהוֹן – שאסור להספיד בהם, לְפָנָיו – ביום שלפני אותו יום גם כן אָסוּר להספיד, מחשש שיבואו להספיד גם באותו יום. וּלְאַחֲרָיו – אך ביום שאחריו מֻתָּר להספיד. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, בין לְפָנָיו וּבין לְאַחֲרָיו אָסוּר להספיד. ואותם ימים המוזכרים במגילת תענית דְּלֹא לְהִתְעַנָּאָה – שאסור להתענות בהם, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר להתענות. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, לְפָנָיו אָסוּר להתענות, וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר. וְהָאִידְנָא – ובזמנינו בָּטְלָה מְגִלַּת תַּעֲנִית, ומותר להספיד ולהתענות בכל הימים המוזכרים במגילה זו, לְבַד מֵחֲנֻכָּה וּפוּרִים, וְתַרְוַיְהוּ – ושניהם, חנוכה ופורים, 'דְּלֹא לְמִסְפַּד' כְּתִיב בְּהוּ בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית – נאמר במגילה זו שאין להספיד בהם, הִלְכָּךְ – ולכן, לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם נַמִּי (-גם כן) אָסוּר בְּתַעֲנִית וּבְהֶסְפֵּד, כְּרַבִּי יוֹסֵי, האוסר בין לפניהם ובין לאחריהם. וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בִּדְלָא לְהִתְעַנָּאָה – לגבי איסורי תענית, שסובר רבי יוסי שאסור להתענות לפניהם, מִכְּלָל – ומשמע מדברי רבי יוחנן הללו, דִּבְדְלָא לְמִסְפַּד כְּתַנָּא קַמָא סְבִירָא לֵיהּ – שלגבי איסור הספד הוא סובר שהלכה כתנא קמא, דְּאָמַר, רק ביום שלְפָנָיו אָסוּר להספיד, אבל לְאַחֲרָיו מֻתָּר, אֲפִילוּ הֲכִי כְּרַבִּי יוֹסֵי עַבְדִינָן – אף על פי כן אנו פוסקים הלכה כרבי יוסי, שבין לפניו ובין לאחריו אסור בהספד. והטעם לכך, דְּהָא רַב אַשִׁי קָאָמַר בענין זה, כָּל שֶׁלְּאַחֲרָיו – כל יום שלאחר אותו יום המוזכר במגילת תענית, אָסוּר בְּהֶסְפֵּד, וּבְתַעֲנִית מוּתָּר, וְהָא כְּרַבִּי יוֹסֵי אִיתֵיהּ – ודברי רב אשי הללו הם כשיטת רבי יוסי, דְּאִי תַּנָּא קַמָא – כי הרי לשיטת תנא קמא לֵית לֵיהּ אַחֲרָיו אָסוּר כְּלָל – אינו אוסר כלל את הימים שלאחריו, בין בהספד ובין בתענית, וכיון שנקט רב אשי כשיטת רבי יוסי, אנו פוסקים כן להלכה, הִלְכָּךְ – ולכן, חֲנֻכָּה, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו אָסוּר בְּהֶסְפֵּד. וּלְגַבֵּי פּוּרִים, בְּנֵי י"ד, והיינו בני הערים הפרזים, אֲסוּרִין נַמִּי בְּט"ו בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית, וכפי שהתבאר שיום ט"ו אסור מצד עצמו בהספד ותענית, וּבְי"ג, שהוא לבני הפרזים היום ש'לפניו', אָסוּר בְּהֶסְפֵּד לְחוּדֵיהּ, ומותר בתענית, והיינו כדעת תנא קמא לענין היום שלפניו. וּבְנֵי ט"ו, והם בני הערים המוקפות חומה, אֲסוּרִין בְּתַרְוַיְהוּ – בי"ד ובט"ו בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית, וכפי שהתבאר שיום י"ד אסור מצד עצמו בתענית והספד בכל מקום, וּבְט"ז אָסוּר בְּהֶסְפֵּד מדין יום ש'לאחריו', ומותר בתענית, וכפי שאמר רב אשי.

הגמרא מביאה ברייתא בענין קריאת המגילה בפורים: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים (והם: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יהושע, פנחס, אלקנה, עלי, שמואל, גד, נתן, דוד, שלמה, עידו, מיכיהו בן ימלה, עובדיה, אחיה השילוני, יהוא בן חנני, עזריה בן עודד, חזיאל, אליעזר בן דודו, הושע, עמוס, מיכה, אמוץ, אליהו, אלישע, יונה בן אמיתי, ישעיה, יואל, נחום, חבקוק, צפניה, אוריה, ירמיה, יחזקאל, שמעיה, ברוך, נריה, שריה, מחסיה, חגי, זכריה, מלאכי, ומרדכי בלשן. ושנים נוספים שאינם ידועים לנו (רש"י)) וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת (שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר), נִתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, ובכל נבואותיהם לֹא פָּחֲתוּ וְלֹא הוֹתִירוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲפִילוּ אוֹת אַחַת, חוּץ מִמִּקְרָא מְגִלָּה, שזו מצוה מדברי הנביאים שאינה כתובה בתורה, ותיקנוה מרדכי היהודי ואסתר המלכה.