מסכת מגילה, פרק ג, משנה א

פרק ג, משנה א: בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לוֹקְחִין תֵּבָה. תֵּבָה, לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת, לוֹקְחִין סְפָרִים. סְפָרִים, לוֹקְחִין תּוֹרָה. אֲבָל אִם מָכְרוּ תּוֹרָה, לֹא יִקְחוּ סְפָרִים. סְפָרִים, לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת, לֹא יִקְחוּ תֵּבָה. תֵּבָה, לֹא יִקְחוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לֹא יִקְחוּ אֶת הָרְחוֹב. וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן. אֵין מוֹכְרִין אֶת שֶׁל רַבִּים לַיָּחִיד, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן אַף לֹא מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה:

משנתנו עוסקת בדין 'מעלין בקודש ואין מורידין', ומפרשת את סדר הקדושות של דברים מסוימים, ומבארת שאין להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה.
בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ 'רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר', שיש במקום זה קדושה מסוימת, כיון שמתפללים בו בתעניות, לוֹקְחִין – קונים בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת, שהוא קדוש יותר, אבל לא יקנו בדמיו דבר שקדושתו פחותה. אם מכרו את בֵּית הַכְּנֶסֶת (ומדובר בבית כנסת של כפר, שכיון שאין מזדמנים לשם בני אדם ממקומות אחרים, הוא נחשב כרכוש פרטי של בני הכפר ורשאים למוכרו), לוֹקְחִין בדמיו תֵּבָה – ארון קודש לספר תורה, או שולחן להניח עליו את ספר התורה, שקדושת התיבה גדולה מקדושת בית הכנסת. מכרו תֵּבָה, לוֹקְחִין בדמיה מִטְפָּחוֹת של ספר תורה, שקדושתן גדולה יותר. מכרו מִטְפָּחוֹת, לוֹקְחִין סְפָרִים – חומשים, או נביאים וכתובים. מכרו סְפָרִים, לוֹקְחִין ספר תּוֹרָה, שקדושתו היא החמורה ביותר. אֲבָל אִם מָכְרוּ ספר תּוֹרָה, לֹא יִקְחוּ בדמיו סְפָרִים. וכן אם מכרו סְפָרִים, לֹא יִקְחוּ בדמיהם מִטְפָּחוֹת. מכרו מִטְפָּחוֹת, לֹא יִקְחוּ תֵּבָה. מכרו תֵּבָה, לֹא יִקְחוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת. מכרו בֵּית הַכְּנֶסֶת, לֹא יִקְחוּ אֶת הָרְחוֹב. וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן – אף אם קנו במקצת הדמים דבר שקדושתו חמורה, לא יקנו במותר הדמים דבר שקדושתו קלה, והטעם בכל זה הוא לפי שמעלין בקודש ואין מורידין.

אֵין מוֹכְרִין אֶת שֶׁל רַבִּים לַיָּחִיד – תשמיש קדושה השייך לציבור, אין למוכרו ליחיד, מִפְּנֵי שֶׁבכך מּוֹרִידִין אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמְרוּ לוֹ חכמים לרבי יהודה, אִם כֵּן, שאף במספר המשתמשים בחפץ שייכת הורדה בקדושה, אַף לֹא מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה – ייאסר למכור תשמיש קדושה השייך לעיר גדולה, שיש בה ציבור גדול, לבני עיר קטנה, שהם מועטים יותר, והרי אין הדבר כן, ולכן מותר למכור אף של רבים ליחיד.