מסכת מכות, חזרה, פרק ג, משניות ז-יא

פרק ג, משנה ז: נזיר השותה יין באיסור, אפילו שתה כל היום, אם התרו בו פעם אחת לוקה פעם אחת. אך אם התרו בו כמה פעמים, חייב על כל שתיה שהיתה בה התראה בפני עצמה.
משנה ח: נזיר שהיה נטמא למתים, או מגלח שערו באיסור, והתרו בו פעם אחת, לוקה פעם אחת. אך אם התרו בו כמה פעמים, חייב על כל פעם ופעם בפני עצמה. וכן הלבוש כלאיים אפילו יום שלם, לוקה פעם אחת, אך אם התרו בו כמה פעמים, ופשט ולבש כמה פעמים, חייב על כל לבישה שלאחר התראה מלקות בפני עצמם.
משנה ט: יכול אדם לעשות מעשה אחד, ולהתחייב עליו כמה מלקויות, וכגון החורש תלם אחד בשדה, בשור וחמור שהם כלאיים, והשור קדוש בקדושת מזבח והחמור בקדושת בדק הבית, בכרם שזרעו בו כלאיים, בשמיטה, ביום טוב, והיה האדם כהן ונזיר והשדה היתה טמאה. חנניה בן חכינאי מוסיף שאם היה לבוש כלאיים באותו זמן לוקה פעם נוספת, אך תנא קמא לא מנה זאת כיון שאין זה שייך לחרישה עצמה, וחנניה בן חכינאי השיב שגם החטאים של נזיר וכהן בבית הקברות אינם שייכים לחרישה.
משנה י: המחויב מלקות לוקה שלשים ותשע מלקות, ולרבי יהודה לוקה ארבעים ממש. ומחלקים את המלקות לשלשה חלקים, שליש לפניו ושני שליש על שתי כתפיו, ולרבי יהודה לוקה את המכה הארבעים בין כתפיו.
משנה יא: קודם המלקות אומדים הרופאים את המחויב מלקות אם יכול הוא לסבול אותם בלי שימות מחמתן, ואם צריכים להפחית לו מפחיתים למספר הראוי לחלקו לשלש. ואם אחרי שהתחיל ללקות אמדוהו שאינו יכול לסבול עוד, פטור. ואם אמדוהו שאינו יכול ללקות אלא חלק מהמלקות, ואחרי שהתחילו להלקותו אמדו שיכול הוא לקבל יותר, אין מוסיפים לו על מה שאמדוהו בתחילה. העובר עבירה שיש בה שני איסורי לא תעשה, ועליו ללקות פעמיים, אם יכול הוא לקבל יותר משלשים ותשעה מלקות, באופן שלוקה מחמת החטא השני לפחות שלש מלקות, אומדים אותו אומד אחד על כל המלקות, ולוקה כמה שאמדוהו ונפטר מהשאר. אך אם אינו יכול ללקות יותר משלשים ותשע, אומדים אותו על חטא אחד, ומלקים אותו כפי שיוכל לסבול, ואחרי שיתרפא יאמדו אותו שוב על החטא השני, וילקוהו כפי שיוכל לקבל באותו זמן.